לאוקמי גירסאהדף היומיכל המסכתות

קידושין דף פא עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ריא"ר: ל"ש אלא בעיר, אבל בדרך - עד שיהיו שלשה, שמא יצטרך אחד מהם להשתין, ונמצא אחד מתייחד עם הערוה.

אין להוכיח: מדמוסרים לו שני ת"ח, שמא יבא עליה בדרך והוא שלישי,

דשם ב' ת"ח כדי להעיד

מעשה: רב ורב יהודה הלכו בדרך, והיתה הולכת אשה לפניהם

א"ל רב לר"י: שיתקדם מהר לפניה מפני גיהנם.

א"ל: והא אתה אמרת דבכשרים שפיר דמי,

א"ל: מי יימר דבכשרים כגון אני ואתה, אלא כגון רחב"פ וחביריו,

מלקין על ייחוד, ואין אוסרין על הייחוד.

ר"א: דווקא בייחוד פנויה, ולא בייחוד דאשת איש שלא תהא מוציא לעז על בניה.

מר זוטרא מלקי ומכריז שלקתה משום יחוד ולא משום זנות.

ר''נ לר''א: מר גם לילקי ולכריז! א"ל: יש דשמע בזה ולא שמע בזה.

רב: מלקין על שמועה לא טובה ד'אל בני כי לא טובה השמועה'.

מר זוטרא: היה שם אפסר על כתפי הנחשד ומקרי לו 'אל בני כי לא טובה השמועה

• רבה: בעלה בעיר - אין חוששין משום ייחוד.

רב יוסף: פתח פתח לרשות הרבים - אין חוששין משום ייחוד.

מעשה שר"ב: הזדמן לרב יוסף, אחר שסעדו ליבם א"ל לבני ביתו שיקחו הסולם מפני ר"ב שלא יוכל להתייחד, ואפי' דבבעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד - דשאני רב ביבי דשושבינתיה היא וגייסא ביה.

ר"כ: אנשים מבחוץ ונשים מבפנים - אין חוששין משום ייחוד,

אנשים מבפנים ונשים מבחוץ - חוששין משום ייחוד.

במתניתא תנא איפכא.

אביי: השתא דאר"כ הכי, ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא.

• אביי: סידר בינהם כדי חרס להשמיע קול.

רבא: סידר קנים.

אמר אבין: הזמן המועד הוא ברגלים.

מעשה: בשבויות שבאו לנהרדעא, והעלום לרב עמרם חסידא, ולקחו הסולם תחתיהם וכשחלפה אחת מהם הגיע אורה לפתח, לקח ר"ע לבדו סולם שעשרה לא יכולים להרימו ועלה, וכשהגיע לאמצע הסולם פיסק רגליו והרים קולו שאש בבי עמרם, והגיעו רבנן וכשראו אמרו שביישם,

אמר להם: מוטב שתתביישו בעמרם בעוה"ז ולא בעולם הבא,

השביע יצרו ויצא ממנו כעמוד של אש,

א"ל: ראה שאתה אש ואני בשר ואני עדיף ממך.

• ר"מ: הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יום אחד נדמה לו שטן כאשה בצד הנהר ולא היה גשר, לקח חבל ועבר, כשהגיע לאמצע עזבו, ואמר אי לא היו מכריזים ברקיע הזהרו בר"מ ותורתו הייתי משווה חייך לשני מעות [הורגך]

• ר"ע: היה מתלוצץ בעוברי עבירה, יום אחד נדמה לו שטן כאשה בראש הדקל אחז בדקל ועלה כשהגיע לאמצע הדקל עזבו, אמר אי לאו דמכרזי ברקיע הזהרו בר"ע ותורתו, משווך לדמך לשני מעות [הורגך]

• פלימו: היה רגיל לומר כל יום: גירא בעיניה דשטן.

ערב יום כיפור אחד נדמה לו כעני, קרא והוציאו לו לחם,

א"ל יום זה כולם בפנים ואני בחוץ, הכניסו לפנים והביא לו לחם,

א"ל יום זה הכל אוכלים על השולחן ואני לא והושיבוהו על השולחן, ישב ומילא עצמו בשחין ופצעים ועשה דברים מאוסים,

א"ל פלימו: שישב כמו שצריך, א"ל תנו לי כוס יין הביאו לו וירק בזה כיחו, גערו בו והעמיד עצמו כמת.

ושמעו שהיה הקול יוצא פלימו הרג אדם, – ברח והחביא עצמו בבית הכסא, הלך השד אחריו ונפל לפניו כמת, וכשראה שהיה מצטער ביותר גילה עצמו לפלימו. וא"ל מפני מה אתה אומר כן, א"ל ואיך אומר א"ל שיכול לומר 'רחמנא נגער בשטן'.

• רחב"א: היה רגיל כל פעם שנפל על פניו לומר הרחמן יצילנו מיצר הרע

יום אחד שמעה אשתו אמרה מכדי כמה שנים שפורש ממני למה אומר כן, העמידה עצמה בגינתו התקשטה ועברה לפניו, שאלה מי היא א"ל אני חרותא [שם זונה] שחזרתי היום, תבעה, אמרה לו הבא לי הרימון שבראש העץ, קפץ והביא לה, כששב לביתו הסיקה אשתו התנור עלה וישב בו, אמרה לו מדוע, סיפר לה כל המעשה אמרה אני הייתי ולא האמינה, עד שנתנה הסימן של הרימון

אמר, שמ''מ הוא לאיסור התכוון.

וכל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה.

דתניא: 'אישה הפרם וה' יסלח לה' - מה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה,

והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים.

ר"ע: כשהגיע לפסוק זה בכה ואמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה,

מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר – עאכו"כ,

• כיוצא בדבר: 'ולא ידע ואשם ונשא עונו', כשר"ע הגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב, כ''ש מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב עאכו"כ

איסי בן יהודה: 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' - על דבר זה ידוו כל הדווים.

א. מתייחד אדם עם אמו.

ר'י מרב אסי: מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו.

כשאמרה לפני שמואל: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה.

ותיובתא לשמואל: דתנן: מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקירוב בשר.

שמואל יענה: וליטעמיך הא דאחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה - אין מתייחד עמהם אלא בעדים. שלא בעדים לא? – אלא תנאי היא.

דתניא אר''מ: הזהרו בי מפני בתי.

אר"ט: הזהרו בי מפני כלתי. ליגלג עליו אותו תלמיד

ר"א מרחב"ג: לא היו ימים מועטים, עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו.

אפילו עם בהמה.

אביי היה מוציאם מכל השדה, רב ששת מעבירם מעבר לנהר,

ר"ח מנהרדעא: הזדמן לר"כ לפום נהרא, ראו שגורס בשדה והיתה בהמה לפניו.

שאלו אם לא ס"ל הא דאפי' עם בהמה א"ל שלא ראה אותה

רבא: מתייחד אדם עם שתי יבמות, ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה,

עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה.

ב. הגדילו - זה ישן בכסותו וכו'.

וכמה?

אראב"ע מר"א: תינוקת - בת ט' שנים ויום אחד, תינוק - בן י''ב שנה ויום אחד.

א"ד: תינוקת - בת י''ב שנה ויום אחד, תינוק - בן י''ג שנה ויום אחד.

וזה וזה, כדי שיהיו שדים נכונו ושערך צמח.

רב"פ מר"ח: רק כשלא בושה לעמוד לפניו ערום, אבל בושה אסור דיצר אלבשה.

ראב"א: הזדמן לר''ח חתנו והושיב בת ביתו בחיקו א"ל לא ידעת שנתקדשה?

א"ל: שעבר על דברי רב דאסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה.

א"ל: שהוא עבר על דברי שמואל שאין משתמשין באשה,

והשיבו: דס"ל כאידך דשמואל דהכל לשם שמים להראות נחת לאמה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום