מועד קטן דף יג עמוד א

פרק שני :

תנא: יכניסם בצנעא,

רב יוסף: הכניס קורותיו ביום -שבלילה יותר פרהסיא פועלים ואבוקות.

אין להוכיח: מצורם בכור דאורייתא, ומוכר עבדו מפקיע מצות,

אלא: מנטייבה זיבול בשביעית - לא תזרע במוצ"ש, ובנו זורעה.

אביי: טימא טהרות חבירו- לא קנסו בנו, דהיזק שלא ניכר דרבנן.

אין לוקחין בתים, עבדים ובהמה, אלא לצורך המועד,

או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.

רבא מר"נ: שכר פעולה לעבוד במועד כי אין לו מה יאכל?

אין להוכיח ממתני': שאין יאכל - דמפרש הרישא מכירה ולא פעולה,

אלא: מאין כותבין שט"ח ובאינו מאמינו או אין יאכל לסופר יכתוב.

הקשה ר"ש: א"כ נתיר בער"פ כל מלאכה,

כמו שהתירו לחייטין – כי במועד הדיוט תופר, ולספרין וכובסין – כי במועד הבא ממדינת הים מותר – וה"ה כל המלאכות - שמותר במועד כשאין מה יאכל,

ודחינו: נתיר בנין, שהותר בסכנה, וכתיבה, שהותרה לקידושין,

אלא: מועד טירחא התירו בהפסד, י"ד משום י"ט מה שצורך יו"ט.

אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה לחצרו.

אין מביאין כלים מבית האומן, אם חושש להם מפנן לחצר אחרת.

מפנה לחצירו - מבית שבאותה חצר.

והך: דמוליכין ומביאין אף שלא לצורך המועד,

א. שם בער"פ, וכאן במועד. ב. אפי' במועד, כשלא מאמינו -

ודחינו: א"כ למה מוליכין,

תניא: מביאין כד וכוס מהאומן, שצורך מועד, ולא צמר וכלים, שלא למועד,

אם אין לאכול נותן שכרו, ואם חושש [אף בחצר אחרת] מביאן לביתו בצינעא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום