מועד קטן דף טו עמוד א

פרק שלישי

אבל - אסור, דרק לבני אהרן 'ראשיכם אל תפרעו' .

מנודה ומצורע – אסורין, תניא: אסורים לספר.

[מנודה שמת – בי"ד מניחין אבן על ארונו].

אבל - חייב, דרק ליחזקאל 'ולא תעטה על שפם'.

מנודה - ספק, מוכיח: שמתעטפין כמנודין ודחה: לשמים חמור.

מצורע – חייב, 'ועל שפם יעטה'.

אבל - אסור, דרק ליחזקאל 'פארך חבוש עליך'.

מנודה - ספק.

מצורע – ספק, מוכיח: 'ראשו יהיה פרוע' [ר"א: שיגדל שערו] ור"ע: דבר שחוץ לגופו - תפילין, ודחה: כומתה וסודר ראשו מגולה מהם.

אבל - אסור, מיחזקאל 'האנק דום' שבזה נהג אבילות.

מנודה - ספק מוכיח שממעטין בשלום כנזופין ודחה: לשמים חמור.

מצורע – אסור, 'ועל שפם יעטה' שפתיו דבוקות.

אבל - אסור, מיחזקאל 'האנק דום'.

מנודה - מותר, תניא: שונה ושונין לו.

מוחרם – לא שונה לאחרים ולא שונין לו, אבל שונה לעצמו.

מצורע – מותר, תניא: זבין ומצורעין מותרים בתורה בכתב ובע"פ

[בעל קרי – אסור, 'והודעתם לבניך .. יום אשר עמדת.. - דבאימה וביראה].

אבל - אסור, 'וישלח יואב.. ויקח .. אשה חכמה.. לבשי נא בגדי אבל'.

מנודה ומצורע - אסורין, תניא: אסורים לכבס.

אבל – חייב, דרק לבני אהרן 'לא תפרומו'.

מנודה - ספק.

מצורע – חייב, 'בגדיו יהיו פרומים' - מקורעין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום