מועד קטן דף יז עמוד ב

פרק שלישי

תניא: נזיר ומצורע אפי' היה להם פנאי מותרים, שלא ישהו קרבנותיהם, אבל שאר המותרים דוקא כשלא היה פנאי.

תנא: כהן ואבל מותרים לגלח, אבל המשנה: לא התירה -

א. אבל שחל ח' שלו בערב הרגל צריך לגלח אז בטלה שלושים

ב. חל ח' בשבת ער"ה מודים חכמים לא"ש שמגלח בז' אנוס בשבת

ג. חל ז' בשבת ער"ה לא"ש מקצת היום ככולו מותר ברגל אנוס בשבת

ולרבנן לא אומרים ככולו אסור ברגל, שבשבת עדיין אבל, ואינו בגדר אנוס.

וכהן מדובר שהשלים משמרתו ברגל:

למשנה: אסור, כיון שברגל כל המשמרות שוים - כממשיך,

ולברייתא: משמרתו עכ"פ סיימה, ומותר כי אנוס בתספורת.

אלו שמותרין במועד לחד: מותרין בימי אבלן. ולחד: אסורין.

דדוקא כשתכפוהו אבליו הותר גילוח וכיבוס כרגיל,

ובלי רגל הותר גילוח רק בתער, וכיבוס רק במים כשתכפוהו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום