מועד קטן דף יז עמוד א

פרק שלישי

מר' שמלאי: תלמיד שנידה לכבודו - נדויו נידוי.

וראיה: ממנודה לתלמיד - אינו מנודה לרב -

ולא במילי דשמיא ד'אין חכמה.. תבונה.. עצה לנגד ה', אלא לכבוד עצמו

הא לכו"ע מנודה.

רב יוסף: ת"ח עושה דין לעצמו כשברור לו, לגבות חובו.

ר''י הסתפק: אם לנדות ת"ח שיצאו עליו שמועות רעות,

א"ל רבב"ח: רק דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו.

א. ונידהו ר"י, חלה ר"י, הגיעו רבנן והת"ח לבקרו, א"ל ר"י לת"ח

שמחייך שכשילך לעוה"ב ישמח שאפי' לכמוהו לא החניף,

נפטר ר"י, א"ל: שצריך גדול כר"י להתיר הנידוי,

הלך לר"י הנשיא,: והתנגד שם רשב"נ להתיר, שאפי' שפחת רבי לא התירו כשנידתה אדם המכה בנו גדול שעבר בלפני עור- ג' שנים, וק"ו לר"י שמא אין גדול כמוהו

כשיצא עקצתו צרעה באמתו ומת, באו לקוברו במערת חסידים ולא קיבלוהו שחסם נחש, ובמערת דיינים קיבלוהו -

שהיה אנוס ביצרו, כר"א: הרואה יצרו מתגבר ילך למקום שלא מכירין אותו וילבש שחורים ויעשה מה שחפץ, ואל יחלל ש"ש בפרהסיא.

ר"ל: שמר פרדס ונידה אדם שאכל משם ולא השגיח בו,

א"ל האיש: אתה מנודה שעליך לתבוע ולא לנדות,

ואמרו לר"ל בביהמ''ד: שלו נידוי ולא שלך, ולך לנשיא ויתיר,

דקיי"ל: אינו יודע מי נידהו ילך לנשיא ויתיר לו שודאי גדול מהמנדה

ב. ר"ה: אב"ד שסרח אין מנדין אותו, אלא א"ל: הכבד ושב בביתך בצינעא, חזר וסרח מנדין אותו בפרהסיא, דחילול השם.

ג. אבל לר"ל: אין מנדין בפרהסיא, ד'כסהו כלילה'.

ד. מ"ז חסידא: שהתחייב ת"ח נידוי, קודם נידה עצמו ואח"כ אותו, וכשישן התיר עצמו ואח"כ לו, דת"ח מנדה עצמו, ומיפר.

ה. ר"פ: ישולם שכרי שלא נידיתי ת"ח מעולם, ורק מלקות קל.

א. שמתא - לרב: שם מיתה ושמואל: שממה יהא - ומועיל בו -

אבל לר"ל: נכנסת ברמ"ח איברים חרם ויוצאת מרמ"ח רחם,

ב. רב יוסף: כשתזרוק נידוי אפי' בזנב כלב, היא כבר תעשה שלה כמעשה שהיה

ג. ריו''ס: לת''ח שאלים ציערו ופחד לנדותו, שיטמין כתב נידוי בכד, ויתקע לתוכו אלף שופרות ארבעים יום, ומת.

ב. שופרות בנידוי - ע"ש שנפרעים ממנו.

ג. תקיעת שברים- שובר בתים רמים, כשנתנו חכמים עין- מיתה או עוני.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום