מועד קטן דף טז עמוד א
פרק שלישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
כפיית המטה
אבל - חייב, תני: דיוקני שנתתי בכם הפכתיה - כפו מיטותיכם.
מנודה ומצורע - ספק.
ב. מלאכה
אבל - אסור , 'והפכתי חגיכם לאבל' – כחג.
מנודה – מותר, תניא: נשכר ונשכרין לו.
מוחרם – לא נשכר ולא נשכרים לו, אבל עושה כדי פרנסתו.
מצורע – ספק.
ב. רחיצה
אבל - אסור, 'ואל תסוכי שמן' - רחיצה בכלל סיכה.
מנודה – ספק, מוכיח: משאסרו רחיצת כל גופו בתעניות,
וכן במנודה ואבל, ודחה: אשארא.
מצורע - ספק.
ב. נעילת הסנדל
אבל - אסור, דרק ליחזקאל 'ונעליך תשים ברגליך'.
מנודה – ספק, מוכיח: משאסרו נעילת סנדל בעיר בתעניות,
וכן במנודה ואבל, ודחה: אשארא.
מצורע – ספק.
ב. תשמיש המטה
אבל - אסור, 'וינחם דוד.. אשתו ויבא אליה' - דבתחילה היה אסור.
מנודה - ספק, מוכיח: במדבר מנודין ושימשו ודחה: לשמים קל.
מצורע – אסור, 'וישב מחוץ לאהלו' – אשתו בימי ספירו, וחלוטו מח'.
ב. שילוח קרבנות
אבל – אסור, תניא: 'שלמים' - כשהוא שלם ולא אונן.
מנודה - ספק, מוכיח: במדבר מנודין ושילחו ודחה: לשמים קל.
מצורע- אסור, ואחרי טהרתו מהמת שבעת ימים יספרו לו ימי ספירו,
וביום באו לשרת.. יקריב חטאתו' כשראוי לביאה כשטהר ממת וצרעתו.
סדר הנידוי
רבא: שולחים שליח ב"ד מדתן ואבירם, ומזמינים לדין, שיבוא לפני אדם גדול, אתה ופלוני שכנגדך,
וקובעים זמן ממשה לקורח, ושוב קובעים זמן מפרעה,
חירף לשליח וסיפר לב"ד אינו לשון הרע 'תנקר, לא נעלה',
מנדים כשסירב לבוא - אורו מרוז, שכך ציוה הרב - אמר מלאך ה'.
ומחרימים - אורו ארור, וגם האוכל עמו ועומד בד"א - יושביה.
ומפרטים חטאו בציבור - כי לא באו לעזרת ה'.
ואפשר להפקיר נכסיו - מנשים נכריות דעזרא, ומריבים עמו, מקללים, מכים, תולשים שערו, ומשביעים - מנשים נכריות דנחמיה,
וכופתים למלקות ורודפים – 'הן לשרושי רדיפה ולאסורין' מלקות,
- מרב: שמנדין לאלתר, שוב לאחר ל', מחרימין לאחר ס' רדיפה
אבל לר"ח: קודם מתרים ב' ה' ב' לממון, אבל מבזה ת"ח לאלתר.
התרת הנידוי
מעשה: בטבח שביזה את רטב"מ ונידוהו אביי ורבא, ובסוף פייס לבע"ד,
הסתפק אביי: להתיר: שעדיין לא חל עליו ל' יום,
א"ל ראב"א משמואל: שופר שאסרו יתירו, ודחהו: שדוקא לממון, אבל לביזוי ת"ח ל' יום.
שסבר אביי: ג' שנידו - אין ג' אחרים מתירים ולכן מיהר להתיר.
וראיה דתניא: מנודה על כבוד רב - מנודה לתלמיד, ולהיפך לא,
מנודה לנשיא - מנודה לכל ישראל, ולהיפך לא,
מנודה לעירו - מנודה לעיר אחרת, ולהיפך לא,
רשב"ג: אחד מהתלמידים שנידה ומת - חלקו לא מופר.
ושמע מינה: א. תלמיד שנידה לכבודו - נידויו נידוי שבכך מדובר,
ב. כל אחד יכול להפר חלקו,
ג. ג' שנידו אין ג' אחרים מתירים
אבל לאמימר: ג' אחרים השקולים כמותם מתירים.
והך דרשב"ג: היינו עד שיתירו ג' אחרים.
זמן הנידוי שמנודה לגמרי, והנזיפה שלא מתראה לחוץ
ת"ר: אין נידוי פחות מל' יום, ואין נזיפה פחות מז' ימים.
זכר לדבר: 'הלא תכלם שבעת ימים'.
ר"ח: נידוי שלנו בבבל כנזיפה שלהם בא"י - ז' ימים.
והך: ושמצאנו נזיפה ל' יום היינו נזיפת נשיא כרבי -
א. דר"ש ב''ר וב''ק: הוקשה להם שמעתא,
וא"ל ר"ש לב"ק: שצריך לשאול לרבי, וא"ל ב"ק שאין רבי היודע
ורבי: וסירב לראותו, ונהג ב"ק נזיפה ל' יום.
ב. רבי: גזר שלא ילמדו בשוק ד'חמוקי סתר ירכיך כמו חלאים'- כירך כך דברי תורה - בסתר ויומי כלה 'לא בסתר דברתי'
ורבי חייא: שנה לבני אחיו בשוק, ורבי סירב לראותו, ונהג נזיפה ל' יום.
וכששלח רבי: שיבוא ושאלו למעשיו, השיבו: ד'חכמות בחוץ תרונה'
והך: 'חמוקי ירכיך' - בצדקה ובגמילות חסדים שבסתר.
א"ל רבי: 'חכמות בחוץ'-העוסק בה בפנים מכריזה עליו בחוץ.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת מועד קטן · הדף היומי היום