פסחים דף כב עמוד ב

פרק שני

ולחזקיה: כרי"ו: דדם קדשים [שאינו נשפך כמים] אינו מכשיר.

ד. והא ד'לא תאכל הנפש עם הבשר', להתיר אבמ"ה, אף שאסור להושיט יין לנזיר ואבמ''ה לב''נ, דלפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים מותר.

- שאני אמ"הח דהוקש לדם. 'רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש'.

לחזקיה: צריך להיתר כיוון שהוקש אבמ"ה לדם מן החי לאסור והיינו זה דם הקזה שהנפש יוצאה בו.

ה. והך דובעל השור נקי' לאסור הנאה אף ד'לא יאכל'.

- להנאת עורו. ולא רק בשרו [ולא דריש 'את' בשרו]

ולהנך תנאי ובעל השור נקי לחצי כופר ולדמי וולדות.

'את בשרו' - את הטפל לבשרו. והיינו הנאת עורו.

ואידך: את לא דרש. כשמעון העמסוני שפירש אחר שלא מצא לדרוש לאת ה' אלוקיך תירא ואמר שמקבל שכר על הפרישה כשם שקיבל על הדרישה. עד שר''ע דרש - לרבות ת"'ח

ו.והך 'דערלים לא יאכל' לאיסור אכילה.

'וערלתם ערלתו' שלא יהנה, יצבע ידליק בו את הנר.

'ערלים לא יאכל'- לרבות את כולם.

שאני ד'לכם' -דלאו שלכם אלא לאיסור.

והשתא 'לכם' לת"ק: לרבות את הנטוע לרבים.

ד'ונטעתם' לרבים לא משמע קמ"ל 'לכם' לרבות.

ולר"י: להוציא הנטוע לרבים. ד'ונטעתם' משמע ליחיד ולרבים, וכן 'לכם', ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום