פסחים דף כב עמוד א

פרק שני

ב. הך ד'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה', ותנן שולח אדם ירך לנכרי, וגיד הנשה בתוכו, מפני שמקומו ניכר ומשמע שמותר בהנאה

- ס"ל לרבי אבהו: דכשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרה. ואף למ"ד אין בגידין בנ"ט, כר"ש שפטר באוכל גיד נשה דטמאה, [ולר"י חייב שתים]

- ר"ש הוא דאסר בהנאה. ור"י חלק והתיר.

ג. והך ד'כל נפש מכם לא תאכל דם'. ותנן: אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין לזבל, ומועלין בו

- שאני דם דהוקש למים להיתר ד'לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים'.

כמים הנשפכין ולא כמים הניסכין ע"ג המזבח.

ולא כמים הנשפכין לפני ע"ז דניסוך איקרי 'ישתו יין נסיכם'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת פסחים · הדף היומי היום