יבמות דף קא עמוד א

פרק שנים עשר

הכה זה וחזר והכה זה, וכן קלל - חייב, ר"י: רק בבת אחת.

ואיכא תנא אליבא דר"י: שפטור אף בבת אחת.

וטעמו: 'קללה' דלמטה מלמעלה שאין שותפות, ו'הכאה' מ'קללה'.

ולא שנה 'עלה': שבעל כרחו 'עולה' - משום פגם משפחה.

שניהם במשמר אחד - נוטל חלק אחד.

היינו גם: 'בבית אב אחד' - דאל"ה ידחוהו כל בית אב ג"כ.

הדרן עלך נושאין על האנוסה.

פרק שנים עשר - מצות חליצה

חלצה במנעל - כשרה, באנפיליא - פסולה.

בסנדל שיש לו עקב - כשר, ושאין - פסול.

מהארכובה ולמטה - כשרה, מהארכובה ולמעלה - פסולה.

בסנדל שאינו שלו, סנדל עץ, של שמאל בימין - כשרה.

בגדול שיכול להלך בו, בקטן שחופה רוב רגלו - כשרה.

דיינין - שיודעים להקרות כדיינים אף שהדיוטות.

וכדת"ר: בשלושה שיודעים להקרות כדיינים, ולר"י: בחמשה.

טעם ת"ק: 'זקנים' - ב', ואין ב"ד שקול - א', הרי ג'.

טעם ר"י: 'זקני' - ב', 'זקנים' - ב', ואין ב"ד שקול - א', הרי ה'.

דלת"ק: 'זקני' - לרבות הדיוטות, ו'בישראל' - לא ב"ד של גרים,

ו'[ונקרא שמו] בישראל' אחרינא - שיענו כולם 'חלוץ הנעל'.

ולר"י: 'בישראל' - לרבות הדיוטות, ו'בישראל' אחרינא - לא גרים,

ומ'ונקרא [שמו בישראל]' - שיענו כולם.

ולכו"ע: 'וקראו.. ודברו' - לא להוסיף עוד ד', אלא לכדתניא:

'וקראו לו' - ולא שלוחם, 'ודברו אליו' - משיאין לו עצה ההוגנת..

ולכו"ע: 'לעיני הזקנים.. וירקה' - שיראו רוק דיבמה, ולא למעט סומין.

רבא: 'ועלתה.. השערה אל הזקנים' - שיקבעו הדיינים מקום לשם כך.

מר"נ: הלכה חליצה בשלשה, דסתם התנא כך.

ויקשה: שגם במיאון סתם התנא בשלושה,

ובברייתא, ראבר"י וראבר"ש בשנים, והלכה כאותו זוג!

אלא הטעם: דסתם במקום מחלוקת.

דתנן: סמיכת זקנים ועגלה ערופה - לר"ש בג', לר"י בה',

החליצה והמיאונין - בג', ור"י לא חלק בזה, ש"מ חזר בו.

ואעפ"כ, ר"פ ורהבדר"י: עשו בחמשה, לפרסם הדבר.

וכן ר"כ ביקש מר"א, ור"י מר"כ: להצטרף לחמשה, לפרסם הדבר.

וכשר"י ביקש מרשב"י, א"ל: 'בישראל', ואני גר.

• ר"י: רשב"י, מרענא שטרא על פיו, [אבל לא מוציא דבעי עדים].

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום