יבמות דף קג עמוד ב

פרק שנים עשר

דכתיב עוד 'נעל' - ריבה של כל אדם, ודכתב 'נעלו' - הראוי לו,

ולא גדול שאין יכול להלך בו, קטן שלא רוב רגלו, ושאין עקב.

כשבאה יבמה לריו"ס: בקש מאביי שיביא לייבם סנדלו,

הביא של שמאל, א"ל: דרק בדיעבד, א"ל: אינו שלו גם דיעבד!

א"ל ריו"ס: התכונתי 'הבא לו והקנה לו'!

א. כר"מ דקיטע יוצא בקב שלו, ב. לכו"ע ובמחופה עור.

ר' פפי מרבא: המוסגר - לא תחלוץ, חלצה - כשרה,

המוחלט - לא תחלוץ, חלצה - פסולה מכתת שיעוריה.

ר' פפא מרבא: אחד מוסגר ואחד מוחלט - בדיעבד כשרה.

והך בית מוחלט מטמא, ואי מכתת אי"ז 'והבא אל הבית'!

- 'ונתץ את הבית', בשעת נתיצה קרוי בית.

והך מטלית ג' על ג' ולא כזית, שנכנס רובה לבית - טמאתהו!

- 'ושרף את הבגד', בשעת שריפה קרוי בגד, ואיסור מטומאה לא גמר.

הלכתא: סנדל המוסגר, מוחלט, של עבו"ז - בדיעבד כשרה,

של תקרובת עבו"ז, עיר הנדחת, העשוי לכבוד זקן - פסולה.

ושונה זקן: מדב"ד לא להילוך, אם שליח ב"ד ילך בו, יקפידו ב"ד?

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום