יבמות דף כט עמוד ב

פרק שלישי

ודחה: שגם 'דחייה' קשה, אלא מאמר דאיסור שא"א לייבם לא דוחה.

ב. ר' אשי מר"א: מאמר לב"ש אינו דחייה גמורה שצרתה א''צ חליצה,

אלא קונה לדחות שלא תאסר בעלת מאמר ולשייר לחלוץ לצרתה.

ומוכיח: ב"ש יקיימו ולא לכתחילה, ואם 'גמורה' כ"א יקנה במאמר!

ודחה: ממשנתינו הלזו תצא בלי חליצה משום 'אחות אשה'!

אלא דוחה לגמרי, ורק ביבמה שראויה לכל לייבום, משא"כ ברישא.

ולא: ליורשה וליטמא ולהפ"נ דכ"ש מארוסה שלא מיטמא ויורש

אלא: אם 'נישואין' וא"צ מסירה לחופה אלא ביאה בע"כ,

או 'אירוסין' וצריך מסירה לחופה מדעתה, שפקעה זיקת יבמין?

ומוכיח: שומרת יבם, בין לאחד בין לשנים -

ר"א: יפר, רי"ה: לאחד ולא לשנים, ר"ע: לא לאחד ולא לשנים.

לר"ע אין זיקה אף באחד, לרי"ה באחד יש, בשנים אין,

לר"א יש זיקה בשנים, אבל איך יפר לבדו בשנים?

ותירץ ר' אמי: בעשה מאמר וכב"ש ד'קנין גמור', משמע ד'נישואין'!

ודחה: ד'אירוסין', ומיפר בשותפות אב, כדין 'נערה מאורסה'.

ויקשה לר"א: דמאמר לב"ש רק 'לדחות לצרה' איך מיפר,

א. אמנם צריכה חליצה, אבל להפר נדריה מועיל כארוסה,

ב. 'יפר' משמע בלא אב, שעמדה בדין, ופסקו לה מזונות משלו,

וכל הנודרת - על דעת בעלה ומיפר בלא מאמר כלל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום