יבמות דף כז עמוד א

פרק שלישי

ואף שאמר: 'חליצה מעליא בעינן', חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות,

א. 'אחד חולץ לכולן' אאמצעית שוה לשניהם, וכיון שחלץ לרוב - 'כולן'.

ב. 'חליצה מעליא' - זהו לצרתה, אבל עצמה פטרה גם בגרוע.

שמואל: חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות, ולהיפך - כן,

חלץ לבעלת גט - לא נפטרה צרה, ולהיפך - כן,

חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרה, ולהיפך - כן,

ויקשה: כמו ש'לאחיות לא פוטר צרות' ד'אחות אשה בזיקה', כך 'לצרות' הוה 'צרות אחות אשה בזיקה'! והוה 'חליצה פסולה',

א. לדברי האומר 'אין זיקה', וא"כ חליצת אחות/ צרה ראשונה, כשרה,

ואין לפרש בחלץ ללאה, ואח"כ אם חלץ לרחל חליצה דרחל פסולה דאחות חלוצתו - שאז גם חליצת צרת רחל פסולה! כדלקמן,

אלא 'התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות' שאסור ב'צרת קרובת חלוצתו',

'התחיל בצרות יגמור אף באחיות' שמותר ב'קרובת צרת חלוצתו'.

ב. ר"א: 'יש זיקה', ולא אלימא לעשות צרה כערוה וחליצתה עדיפה.

ומוכיח מברייתא כר"א: 'חלץ לאחיות לא נפטרו צרות'!

ודחה: שמא ב"ש היא, שמתירין צרות לאחין, ולכן חליצתה עדיפה,

ולא תתייבם - כריב"נ ד'נתקן לצרות שחולצות' ובסוף תקנו כן.

ד'גט' עדיפא זיקתה קלושה - שהתחיל בהוצאתה ויחלוץ לחברתה,

או ד'מאמר' עדיפא - שקרובה לביאה ויחלוץ לחברתה.

ומוכיח: דמודה ר"ג, שיש 'גט אחר מאמר' ו'מאמר אחר גט', להיאסר,

ואם אחד עדיף, לא יועיל חבירו אחריו - אלא שוים הם - ש"מ.

מרב: ב' אחיות יבמות שנפלו ליבם אחד -

חלץ לראשונה - הותרה, לשניה - הותרה לשוק,

מתה ראשונה וכ"ש שניה - מותר בחבירתה שפקע איסורה.

ורי"ו: מתה שנייה - מותר בראשונה, דהותרה ונאסרה והותרה - חזרה להתירה,

מתה ראשונה - אסור בשנייה, שאם אין אני קורא בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה' - הרי היא כ'אשת אח שיש לה בנים' ואסורה.

ולרב: זה כשנאסרה ב'אחות אשה דאורייתא',

אבל כאן נאסרה ב'זיקה דרבנן' שסובר 'אין זיקה'.

הקשה ריב"ח לרי"ו ממשנתינו: 'מתו הנשואין את האחיות - חולצות',

יחלוץ אחד לשניה, ותותר ראשונה לשני! הותרה ונאסרה והותרה,

א"ל רי"ו: 'אחיות' איני יודע מי שנאן, אינה משנה.

א. שאין לומר 'חולצת' אחת דהיינו שניה - ש'אלו חולצות' שנינו!

ב. ואין לומר כשחלץ לראשונה - דלכתחילה משמע! שאין תקנה,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום