יבמות דף נו עמוד ב

פרק שישי

ר"ש לר"ע: אשת ישראל שנאנסה שמותרת לבעלה - פסולה לכהונה.

והוכיח ממשנתינו: וכן הבא על אחת מכל העריות.. נלמד דינו מיבמה,

ומה נלמד מיבמה? לכאורה: דין אונס, שפסלה לאשת איש שנאנסה.

ואין לדחות: העראה דעריות - עיקרה בעריות כתיב,

שלא כדרכה דעריות - עיקר 'משכבי אשה', בעריות.

אלא יש לדחות: שלא כדרכה דלאוין שלא כתוב, ונלמד מיבמה.

א. רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה עליה אף משום זונה.

ויקשה: 'והיא לא נתפשה' אסורה - נתפשה נאנסה מותרת,

אבל אחרת אף נתפשה אסורה - אשת כהן, ולאו מכלל עשה - עשה!

ומתרץ: הכל היו בכלל זונה, ופרט לך באשת ישראל 'והיא לא נתפשה' דנתפשה מותרת, אבל אשת כהן כדקיימא קיימא בלאו.

ב. א"ד רבה: אשת כהן שנאנסה - בעלה לוקה רק משום טומאה,

ולא משום זונה, ד'באונס לא קרינא זונה'.

ויקשה: 'והיא לא נתפשה'.. אבל אחרת אסורה ולאו מכלל עשה - עשה!

ומתרץ: הכל בכלל אחרי אשר הוטמאה.. ופרט לך.. אבל אשת כהן..

מהאירוסין - לא יאכלו בתרומה, ר"א ור"ש: מכשירין.

נתארמלו או נתגרשו, מהנשואין פסולות, מהאירוסין כשרות.

טעם ר"מ: אם קדושי רשות לא מאכילין, כ"ש קדושי עבירה,

והחולקים: 'רשות' לא מאכיל במקום אחר, 'עבירה' כן מאכיל.

מר' אושעיא: פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל תלוי במחלוקת זו:

לר"מ משתמרת לביאה פסולה - לא אכלה, לחולקים אכלה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום