יבמות דף נה עמוד ב

פרק שישי

ביבמה שנקנית ליבם: 'ביאה ביאה'.

באשה שנקנית לבעלה: 'קיחה קיחה'.

בשפחה חרופה: לכדאמרן היא בגמר ביאה, אבל שאר לאוין בהעראה.

באשת איש: למעט משמש באבר מת, ולמ"ד חייב: למעט משמש מתה.

בסוטה: למעט קינא לה 'דרך אברים', דהו"א: בקפידת בעל תלוי.

אבל קינוי 'שלא כדרכה' [או 'נשיקה' למ"ד העראה זו נשיקה] - נחשב לקינוי.

א. שמואל: העראה - נשיקה, וכמניח אצבע על פיו שודאי ידחוק הבשר.

ב. רבב"ח מרי"ו: גמר ביאה בחרופה - הכנסת עטרה, וא"צ מירוק גיד.

ג. ר"ד או רבין מרי"ו: העראה - הכנסת עטרה.

וזה לא כרבב"ח: שהחשיב זה לגמר ביאה, ולשיטתם רק בגמר ממש,

אבל מתיישב עם שמואל: ומנשיקה עד הכנסת עטרה קרוי העראה.

ד. רשב"י מרי"ו: העראה - הכנסת עטרה, גמר ביאה - ממש,

פחות מזה, אינו אלא נשיקה ופטור, ולא כשמואל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום