יבמות דף סז עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אבל 'זכרים יאכלו' - שאין חוששין למיעוט שיהיה זכר ובר קיימא.

ב. חוששין למיעוט, אלא שעושים תקנה כר"נ דיתומים שבאו לחלוק, ב"ד מעמידין אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה,

הגדילו לשמואל יכולין למחות, לר"נ אין יכולין,

ובוררים לעובר שאר נכסים, והעבדים לנולדים, אבל בנקבות שמא העובר זכר.

וטעם רי"ש בריו"ס: צ"ל ד'בת' היינו 'אם', שמאכלת עבדי מלוג,

כדרך שהיא אוכלת, והבן אינו מאכיל עבדי צאן ברזל מפני עובר,

והיינו ריו"ס [דרישא] - דכולה רי"ש בריו"ס קתני לה.

אבל אין לפרש: 'בת מאכלת' - כשיש בן עמה, ובנכסים מועטים,

וממ"נ - אם עובר בן - אין לו, ואם בת - לא זוכה עד שתיולד,

דיקשה מרי"ו: יתומין שמכרו בנכסים מועטים, מה שמכרו מכרו! וא"כ העבדים עדיין ברשות הבנים והעובר [אם יהיה זכר], ופוסלם.

העובר, היבם, האירוסין, החרש, ובן תשע שנים ויום אחד

- פוסלין, ולא מאכילין;

ספק בן ט' ספק שאינו, ספק הביא ב' שערות ספק לא הביא.

נפל הבית עליו ועל בת אחיו -אשתו, ואין ידוע אי זה מת ראשון

- צרתה חולצת, ולא מתייבמת ספק צרת ערוה.

עובר. בת כהן לישראל - 'ושבה.. כנעוריה' ולא מעוברת,

בת ישראל לכהן - ילוד ['יליד ביתו'] מאכיל, שאינו - לא.

יבם. בת כהן לישראל - 'ושבה אל בית אביה' ולא שומרת יבם,

בת ישראל לכהן - 'קנין כספו.. יאכל', וזאת קנין אחיו.

אירוסין. בת כהן לישראל - שקנאה בהויה ['כי תהיה לאיש זר'],

בת ישראל לכהן - משום דעולא [שמא תשקה לאחיה].

חרש. בת כהן לישראל - שקנאה בתקנה דרבנן,

בת ישראל לכהן - 'קנין כספו', וזה לא בר קנין.

א. בן תשע שנים ויום אחד.

לאביי: ביבם בן ט' הבא על יבמתו - דעשוהו רק כמאמר בגדול,

ועיקר החידוש ש'אינו מאכיל' כגדול [ולא ש'פוסל' שזה אף בפחות מט'].

ויקשה מהסיפא: ד'ספק בן ט'', הרי כ"ש שאינו מאכיל!

אלא לרבא: בבן ט' של אלו הפסולים שפוסלים בביאתם, כדתניא.

ואף ששנה זאת בסיפא [לקמן]: ד'אם אינן ראויין לבא בישראל פוסלים',

רישא פסולי קהל [מייתורא], וסיפא פסולי כהונה [שפשוט יותר].

הברייתא של 'הפוסלים בביאתם'

גופא: בן ט' - גר עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר - שבאו על כהנת לויה וישראלית - פסלם [כהונה ותרומה],

ריו"ס: זרעו פסול - פוסל, אין זרעו פסול - לא פוסל,

רשב"ג: אם אינך נושא בתו - אינך נושא אלמנתו [אם אתה כהן].

המקור בתורה

מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר, היא בתרומת הקדשים לא תאכל' -

כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה.

ואף שנצרך: לבת כהן שנישאת לישראל שלא תאכל,

- כבר כתב בה לאו, 'וכל זר לא יאכל בו' [בסיפא ד'ושבה אל בית אביה'],

ואף ש'וכל זר' נלמד - זרות ולא אנינות, הוא"ו 'וכל זר' - לבת כהן לישראל.

ואף שנצרך: כשהיא חוזרת - לתרומה, ולא לחזה ושוק,

ד'בתרומת הקדשים לא תאכל', במורם מן הקדשים,

- לכתוב 'בקדשים לא תאכל' וכתב 'בתרומת הקדשים' - ש"מ תרתי.

המקור ללויה וישראלית, ולכהונה [לינשא לכהן]

לכהנת, לויה וישראלית מנין - 'בת ובת', או כל 'ובת' יתירא.

לפסלה מתרומה ובישראלית שאוכלת בגין בנה, לפסלה לכהונה מנין

- מגרושה שמותרת בתרומה ואסורה לכהונה, כ"ש זו.

וגילוי מילתא הוא: שאין מזהירין מן הדין.

דין ביאת חייבי כריתות, גוי ועבד, ומחזיר גרושתו משנישאת

ויקשה, נאמר דוקא: חייבי כריתות - 'כי תהיה' בר הוויה תופש קידושין.

ומ"מ: גוי ועבד [וה"ה כריתות] גם פוסלים - 'ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה, ושבה..' - ולא גוי ועבד שאין לו בה אלמנות וגירושין,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום