יבמות דף סט עמוד א

פרק שביעי

לכהנת, לויה וישראלית מנין - 'בת ובת', או כל 'ובת' יתירא.

ולר"ע שאין קדושין תופסין בלאוין - וממילא 'כי תהיה לאיש זר' בהכרח

היינו 'כי תיבעל', ואין צורך לפסוק נוסף לגוי ועבד - ל"ל 'אלמנה וגרושה'?

- אלמנה להחמיר עליה [אף דחזיא לכהונה - אם יש לה זרע לא אכלה],

וגרושה להקל עליה [אף דלא חזיא לכהונה - אם אין לה זרע אכלה].

ויקשה, נאמר גם: מחזיר גרושתו - 'לאיש זר', זר אצלה מעיקרא.

ושאמרנו שחלל פוסל, יקשה: והרי אינו 'זר'!

- נלמד מ'לא יחלל זרעו בעמיו', מה הוא פוסל [אשתו] אף זרעו כן.

ופוסלים ככה"ג באלמנה: בביאה לחודה, ולא משעת הויה או הויה וביאה.

הנפק"מ: מצרי ואדומי שני -

לת"ק ככה"ג באלמנה: שביאתו בעבירה ופוסל, וכן כאן.

לריו"ס שזרעו פסול ופוסל -כך כולם, לאפוקי מצרי שני שזרעו כשר.

הנפק"מ: גר עמוני ומואבי -

לריו"ס ככה"ג באלמנה: שזרעו פסול ופוסל, וכן כאן שחלק פסול.

לרשב"ג כל זרעו פסול ופוסל -כך כולם, לאפוקי עמוני ומואבי,

דאמר מר: 'עמוני' - ולא עמונית, 'מואבי' - ולא מואבית.

האונס, המפתה, והשוטה - לא פוסלין ולא מאכילין;

ואם אינן ראויין לבא בישראל - פוסלין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום