יבמות דף עב עמוד ב

פרק שמיני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ר"פ: הלכך, ביום מעונן או רוח דרומית - לא מלים ולא מקיזים.

והאידנא: דשו בה רבים, 'שומר פתאים ה''.

ת"ר: כל ארבעים שנה, נשבה רוח צפונית בחצי הלילה,

ד'ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור - עת רצון מילתא היא.

האם 'משוך' אוכל בתרומה, מדאורייתא ומדרבנן

ר''ה: מדאורייתא משוך אוכל, ומדרבנן גזרו שנראה כערל.

ויקשה מדתניא: משוך צריך שימול, ודחה: מדרבנן.

וטעה בקושייתו, מסיפא דקתני: לר"י לא ימול שסכנה היא,

ולחכמים הרבה מלו בימי בן כוזיבא והולידו -

ד'המול ימול' לרבות ציצין, ו'את בריתי הפר' לרבות המשוך.

והאמת: דמדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.

ומוכיח כר"ה: טומטום - אין אוכל תרומה, נשיו ועבדיו - אוכלין.

משוך, ונולד מהול - אוכלים, והיינו מדאורייתא [דמדרבנן לא] וכר"ה.

אנדרוגינוס - תרומה ולא קדשים, טומטום - אינו אוכל שניהם.

[ובביאור הברייתא: טומטום, נשיו ועבדיו אוכלים, יקשה:

דקדושיו רק לחומרא, ולא לקולא להאכילה! דספק אשה.

אביי: כשביציו ניכרות מבחוץ, והוא זכר ודאי, ערל.

רבא: נשיו - היינו אמו, וקמ"ל אף שאין מוליד - מאכיל.

וסיפא דכפל: טומטום אינו אוכל שניהם לאביי: שאף 'ספק ערל'.

ולרבא ה"ק: 'טעם טומטום דרישא שספק ערל, וערל אינו אוכל'].

כתנאי [דין משוך]: משוך, מהול שנתגייר, קטן שעבר זמנו, יש לו ב' ערלות -

נימולין רק ביום, ראב"ש: בזמנו - ביום, אבל אלו - אף בלילה.

ודחה: לכו"ע משוך - דרבנן, ועבר זמנו - דאורייתא,

אלא שת"ק דורש 'וביום' [לרבות אף אחר שמיני] וראב"ש לא.

וכר"א שתיקן את רי"ו: דנותר בין בזמנו בין שלא - נשרף רק ביום,

כמו דתניא לגבי מילה 'מנין לרבות נימול לט' לי'..? ת"ל 'וביום',

ובנותר, אף לראב"ש דלא דריש וא"ו, וא"ו וה"י ד'והנותר..' דריש.

ערל, אם כשר להזאת מי פרה

ר"א: ערל שהזה - הזאתו כשרה, ואף שאסור באכילת מעשר כטמא -

מטבו"י שאסור בנגיעת תרומה - וכשר, כ"ש ערל שמותר בנגיעה...

ותנ"ה, ודתניא: טומטום שקידש - פסול, שספק ערל, [אם זכר].

ואנדרוגינוס [מהול] שקידש - כשר, ולר"י: פסול, שספק אשה.

תירץ ר' יוסף: זה כר"ע שריבה לערל כטמא, 'איש איש' לרבות הערל.

הקשה רבא: א"כ [שלר"ע ערל מטמא כטמא] למה לא מצאנו דליתני הכי.

וששנינו ערל וטמא פטורים מהראייה, אינו אלא משום דמאיס!

לרבנן: אשה כשרה לקדש מי פרה וקטן לא, ולר"י: להיפך

טעם רבנן: '..ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת', מי שכשר באסיפה.

טעם ר"י: 'ולקחו' [שינה ללשון רבים] אף הפסול באסיפה כשר כאן,

ומ"מ אשה פסולה ד'ונתן .. מים חיים.. [חזר ללשון יחיד] ולא 'ונתנה'.

ולכו"ע: 'והזה הטהור על הטמא' - ללמד על טבו"י שכשר בפרה.

ערל, אם מותר באכילת מעשר

אבעיא: ערל, מהו במעשר? אם למדים מעשר מפסח לערל [בגז"ש]

כמו שלמד פסח ממעשר לאנינות, או רק חמור מקל למד.

א. ופשט שאסור, דתניתוה: התרומה והבכורים שונים ממעשר -

חייבים עליהם מיתה וחומש, אסורים לזר, נכסי כהן,

עולים באחד ומאה, טעונין רחיצת ידים והערב שמש,

ולא שנה ש'ערל אסור בהם, ולא במעשר'.

ודחינו: שייר, כמו ששייר בסיפא מעשר ובכורים שונים מתרומה-

שטעונים הבאת מקום לירושלים, ווידוי וידוי מעשרות, ו'הנה הבאתי'..

ואסורים לאונן, ר''ש: מתיר, וחייבים בביעור, ר"ש: פוטר,

ולא שנה אסור לבערם בטומאה להדליק, והאוכלם בטומאת עצמן לוקה.

ר"א, גם ברישא שייר נוהגין בשאר שנים ואין להם פדיון משא"כ במעשר.

המקורות ל'יש במעשר וביכורים שאין בתרומה'

אסורין לאונן, ר"ש: מתיר [ביכורים, דמעשר 'לא אכלתי באוני'].

ד'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך.. ותרומת ידך' - אלו בכורים,

לת"ק הוקש בכורים למעשר לאסור, לר"ש קראו 'תרומה'- כתרומה.

חייבין בביעור, ר"ש: פוטר [ביכורים, דבמעשר 'ביערתי הקדש'].

לת"ק הוקש [למעשר], לר"ש לא הוקש [אלא כתרומה].

אסור לבערם בטומאה, והאוכלם בטומאת עצמן לוקה לת"ק.

דבמעשר: 'לא בערתי ממנו בטמא' - אני טמא והוא טהור, ולהיפך.

ואזהרתו: [טומאת הגוף - 'נפש אשר תגע בו וטמאה.. ולא יאכל.. כי אם רחץ],

וטומאת עצמו - דבמעשר 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך..',

ובפסולי מוקדשין 'בשעריך תאכלנו, הטמא והטהור יחדו' [בקערה אחת],

וכוונת הכתוב מה ששם 'בשעריך תאכלנו', כאן לא תאכל [לכן לוקה].

משא"כ בתרומה שמותר לבערו [להדליק] בטומאה.

ד'לא בערתי ממנו בטמא' - אבל שמן של תרומה שנטמא כן.

אבל שמן של קדש שנטמא לא - ק"ו ממעשר הקל.

א. ומסתבר קודש שמרובה א. פגול, ב. נותר, ג. קרבן,

ד. מעילה, ה. כרת, ו. אסור לאונן.

מתרומה א. מיתה, ב. חומש, ג. אין פדיון, ד. אסור לזרים.

ב. כרת עדיף.

משא"כ בתרומה. שהאוכלן בטומע"צ אינו לוקה - אבל אסור -

מ'בשעריך תאכלנו', זה ולא אחר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום