יבמות דף עה עמוד א
פרק שמיני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
סיום דרשת המקראות, ב'הערב שמש' ו'כיפורים'
א. לתרומה: 'ובא השמש וטהר' - במה נטהר, 'עד מלאת..' - אף בבר כפרה, 'עד אשר יטהר.. [אם רחץ..]' - צריך טבילה [קודם הערב שמש].
ב. לתנא, דקרא ב'זב בעל ג' ראיות ומצורע מוחלט':
בקדשים: 'עד אשר יטהר' - עד שמביא כפרה, [ד'ובא השמש' -לתרומה],
ושוב 'וכפר.. וטהרה' ביולדת.
וצריכי זב - אף שלא מרובה טומאתו, יולדת - אף שהותרה מכללה.
א. וקרא דכלי שנטמא: 'במים יובא וטמא עד הערב וטהר' - לנגיעה -
וטהר [מעיקרא] - למעשר, וטמא עד הערב - לתרומה.
ב. מ'בכל קדש לא תגע - אזהרה לאוכל, דומיא דמקדש - במיתה,
ובלשון נגיעה דה"ק: נגיעה כאכילה [דאסור בתרומה עד הע"ש].
ב. אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא.. - יאכלו.
לר"א: כר"א ור"ש דמשתמרת לביאה פסולה אכלה,
לרי"ו: אף כר"מ כיון שכבר אכלה, ואינו כבעל כהן שמת דפקע קניניה.
ב. איזהו פצוע דכא? שנפצעו ביציו אפי' אחת מהן.
ת"ר: אפי' ניקבו [דאינו מוליד - כשמואל לרב], נימוקו, וחסרו.
רי"ש בריב"ב: יש לו רק ביצה אחת - כסריס חמה וכשר.
• משמואל: פצוע דכא בידי שמים - כשר, ב' דרשות.
• רבא: פצוע, דך, וכרות - בכולן [בגיד, בביצים, ובחוטי ביצים].
א. מנין ד'פצוע דכא' באותו מקום - דומיא ד'כרות שפכה'.
ו'כרות שפכה' מנין - על ידי כריתה שופך, וקודם קילח [לאפוקי חוטם].
ב. נסמך ל'לא יבא ממזר', דבאותו מקום.
• ריב"ל עטרה כל שהיא מעכבת [ולכן אפי' ניקב באלכסון פסול].
נשתייר מהעטרה כחוט השערה - כשר.
רבא תוספאה: 'מלא החוט' - על פני רובה, כלפי ראשה.
ר"ה: כקולמוס [שנשתייף הגיד מבחוץ] - כשרה,
כמרזב [ניקב כצינור] - פסולה, ששולט אויר ומתקרר הזרע.
ר"ח: כמרזב - כשרה, כקולמוס - פסולה, שאין הגיד נוגע ברחם.
רבא: מסתבר כר"ה, וכן מבר"א שפייה כקולמוס, ומר"פ: שניהם כשרה.
וכ"ז: למעלה מעטרה, דלמטה אפי' נכרת כשר כדתנן.
• מעשה שנסתם צינור הזרע והוציא במקום קטנים,
ומסיק ר"פ: שלא במקומה לא מבשלה ואינו מוליד ופסול.
• שמואל: ניקב ונסתם בעטרה עצמה, אם נקרי ומתרחב - פסול.
רב יוסף: איך עושים? מניחים לחם שעורים חם על נקב פי טבעת,
אבל לא יועיל שיעבירו לפניו בגדי צבעונין - שלא כולם ברזילי הגלעדי.
• ת"ר: ניקב - פסול ששותת מהנקב, נסתם - כשר שמוליד,
וזה: 'פסול שחוזר להכשירו' ע"י סריטה עם שעורה וכו',
ולמעוטי: סירכא בריאה, שפסול.
ואין הלכה כהבן רבר"ה: שהמטיל מים מב' מקומות - פסול.
ואין הלכה כהאב ר"ה: שנשים המסוללות - פסולות לכהונה,
שאפי' לר"א דוקא בפנוי על הפנויה, אבל אשה - פריצות בעלמא.
פצוע דכא וכרות שפכה - מותרין בגיורת ומשוחררת,
שאסורין רק בקהל, ד'לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'.
איבעיא: פצוע דכא כהן בגיורת ומשוחררת? בקדושתו ואסור, או לא
ופשט, תניתוה: שמותר בנתינה, ואי בקדושתו, קרי 'לא תתחתן בם'!
א. דחה רבא: האיסור שמא הבן יעבוד עבו"ז, ודוקא בגויותם,
אבל כשהתגיירו מותר, ורבנן גזרו ורק בבני הולדה.
ויקשה: למה ממזרים דבני הולדה תנן שמותרים בנתינים!
ב. אלא: גזרו בכשרים, ולא בפסולים.
וחזר בו רבא: בגויותם אין חתנות, והאיסור בנתגיירו ששייך חתנות.
[וכיון שבגירותם הוא דאורייתא - מה שמותר בנתינה - דלאו בקדושתיה].
והך 'ויתחתן שלמה את בת פרעה..' - גיירה, שכבר יש לה שולחן מלכים.
ויקשה: שהיא מצרית ראשונה האסורה בקהל, ואין 'חתנות',
אלא לר"פ: אין להקשות משלמה שלא התחתן כלל, אלא לזנות,
ד'דבק שלמה לאהבה', ומתוך אהבה יתירה מעלה כאילו התחתן.
וממשנתינו: 'מותרים בגיורת ומשוחררת' - משמע בנתינה אסירי,
'ואינן אסורין אלא בקהל' - בנתינה מותר, אלא אין להוכיח מזה.
עמוני ומואבי - אסורים לעולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד.
מצרי ואדומי - עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות,
ר"ש: מתיר נקבות מיד -
ק"ו: כשאסר זכרים לעולם התיר נקבות מיד,
כשזכרים עד ג' דורות לא נתיר הנקבות מיד?
אמרו לו: הלכה - נקבל, לדין - יש תשובה.
אמר להם: לא כי, הלכה אני אומר!
ד'כראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל אבנר שר
הצבא בן מי זה הנער אבנר, ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי',
ששאל אם מפרץ בא - מלך, דפורץ לעשות דרך, או מזרח - רק חשוב.
דואג: תשאל אם ראוי בכלל לבא בקהל, דבא מרות המואביה!
אבנר: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית!
דואג: א"כ נאמר מצרי - ולא מצרית! אבל מממזר לא קשה - 'מום זר'.
אבנר: 'על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים', ואין דרך אשה לקדם!
דואג: היה להם לקדם נשים לקראת נשים! - שתק אבנר.
'ויאמר המלך, שאל אתה בן מי זה העלם', הלכה נתעלמה ממך, שאל בביהמ''ד! אמרו לו: עמוני ולא עמונית.. הקשה להם דואג ונשתתקו.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום