יבמות דף עט עמוד ב

פרק שמיני

ד. בימי רבי בקשו להתירם, אמר רבי חלקנו נתיר, דמזבח מי יתיר?

וחולק ארי"ו: חלק עדה - לעולם, חלק מזבח - בזמן שביהמ"ק קיים.

ר' יהושע: שמעתי, ש'הסריס חולץ וחולצין לאשתו', ולהיפך.

ר"ע, אפרש: סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, שהיתה שעת כושר,

סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, שלא היתה לו.

ר"א, לא כי: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, שיש לו רפואה,

סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו, שאין לו רפואה.

העיד ריב''ב על בן מגוסת סריס אדם, ויבמו אשתו, לקיים דברי ר"ע.

הסריס - לא חולץ ולא מייבם, וכן איילונית.

הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה, בעלה פסלה, דבעילת זנות.

איילונית שחלצוה אחין לא פסלוה, בעלוה פסלוה, דבעילת זנות.

ויקשה: לר"ע 'לאוין' [דפצוע דכא הוא] כ'כריתות', ופטור מחליצה!

א. בנשא אחיו גיורת, ור"ע כריו"ס 'קהל גרים לא קהל' ואפי' מייבם.

ויקשה מדתניא: פצוע דכא.. והזקן - או חולצין או מייבמין:

כיצד? מתו ולהם נשים, והאחין חלצו - חל, בעלו - קנו,

מתו אחין, והם חלצו - חל, בעלו - קנו,

ואסור לקיים ד'לא יבא פצוע דכא.. בקהל ה'; - א"כ בקהל עסקינן!

ב. אלא: שנפלה לו לייבום ולבסוף נפצע והתחייבה בחליצה.

ויקשה: איסור 'פצוע' ידחה עשה ד'יבום' לר"ע, אף שנפלה מקודם -

כר"ג דתמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה!

ג. אלא: תנא דמתני' כאידך תנא דר"ע שרק 'לאוין דשאר' ממזר.

לר"ע: אף שסריס אדם אינו בר הקמת שם, חולץ -

ככל אשה שכשרה ליבם אף שבעלה נעשה סריס קודם מיתתו.

ולר"א: שם הוא תחילת כחישות מיתה, ואינו הוכחה להכשר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום