יבמות דף צו עמוד ב

פרק אחד עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. בן ט' שבא על יבמתו, ואח"כ בא עליה אחיו בן ט' -

פסל על ידו, ר"ש: לא פסל.

א. בן ט' שבא על יבמתו, ואח"כ בא על צרתה -

פסל על ידי עצמו, ר"ש: לא פסל.

תניא, ר"ש: אם ראשון ביאה - שני לא ביאה,

אם ראשון לא ביאה - שני גם לא ביאה.

משנתינו לא כב"ע: דיש מאמר אחר מאמר בב' יבמין ויבמה אחת,

אבל לא בשתי יבמות ויבם אחד.

בן ט' שבא על יבמתו, ומת - חולצת ולא מתייבמת,

נשא אשה ומת - פטורה.

בן ט' שבא על יבמתו, וכשהגדיל נשא אחרת,

ולא ידע הראשונה משהגדיל, ומת -

ראשונה חולצת ולא מתייבמת, ושניה או חולצת או מתייבמת,

ר"ש: מייבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.

אחד בן ט', ואחד בן כ' שלא הביא ב' שערות.

רבא, מוכח מהמשנה: 'זיקת ב' יבמין חולצת' - לא רק כשיש צרה.

ג. נשא אשה ומת - פטורה.

כדת"ר: שוטה וקטן - נשותיהן פטורות מחליצה ומייבום.

ג. בן ט'.. אם לא ידע הראשונה.. שניה חולצת או מתייבמת.

לרב: דלא עשו ביאת ט' כמאמר גדול לדחות צרתה בזיקת ב' יבמין,

ושמואל ורי"ו: עשו ועשו, ולשיטתם מה שמשנתינו התירה צרה,

תנאי היא: תנא דארבעה אחין גזר צרה, והשמיע גדול וה"ה בקטן,

ותנא דידן לא גזר צרה, והשמיע קטן וה"ה בגדול.

• ר"א אמרה לא בשם רי"ו, הקפיד רי"ו, נכנסו רא"מ ורא"ס לפייסו, א"ל:

שילמד ממעשה בנגר עם גלוסטרא שחלקו ר"א וריו"ס

ונגרם שנקרע ס"ת בחמתן, הקפיד רי"ו יותר דר"א אינו חברו כמותם,

נכנס ריב"א וא"ל: דכיהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורת משה היא, אף ר"א תלמידך ויודעין דשלך היא, ונתפייס.

• ורי"ו הקפיד: דת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה,

שפתותיו דובבות בקבר, 'אגורה באהלך עולמים' ו'דובב שפתי ישנים'.

ג. אחד בן ט' שנים, ואחד בן כ' שלא הביא ב' שערות.

והך דבן כ' שלא הביא ב' שערות, יביאו ראיה שבן כ' והוא הסריס,

לא חולץ ולא מייבם ואינו כקטן אלא כסריס,

תירץ רב: שם כשנולדו לו סימני סריס.

וכשלא נולדו, תדר"ח: עד רוב שנותיו.

כשבאו לפני רבא, א"ל: 'לכו והבריאוהו', או 'לכו והכחישוהו'!

דסימנין, נושרים מחמת כחישות או מחמת בריאות.

א. נושאין על האנוסה ועל המפותה,

פרק אחד עשר - נושאין על האנוסה

האונס והמפתה על הנשואה - חייב.

נושא אנוסת ומפותת אביו, אנוסת ומפותת בנו,

ר"י: אוסר באנוסת ומפותת אביו.

כדת"ר: אנס אשה - מותר לישא בתה.

והך דהנטען מאשה אסור באמה, בתה, ואחותה!

- מדרבנן, ומשנתינו דלכתחילה - לאחר מיתה.

מנין שקרובות מחמת אשתו - ע"י נישואין, ולא ע"י אונס ופיתוי

א. ת"ר: בכולן נאמר שכיבה וכאן קיחה, דרך ליקוחין אסרה תורה.

ואף דבאחותו 'איש אשר יקח את אחותו' - אין להתיר דרך שכיבה,

שהראוי ל'קיחה' - קיחה, הראוי ל'שכיבה' - שכיבה.

ב. רבא: 'ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה' - בת בנה ובת בתה, גלה!

ומאידך 'ערות אשה.. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח',

אלא באונסין מותר שאינה 'שאר', בנשואין אסור.

ג. ר"י: אוסר באנוסת ומפותת אביו.

טעמו: 'לא יגלה כנף אביו' - כנף שראה אביו, דבאנוסה כתיב לעיל מינה.

ורבנן: לא סמיך, אלא: בשומרת יבם דאביו - כנף הראוי לאביו. ואף ד'דודתו' - לעבור ב' לאוין,

ואף ד'יבמה לשוק' - א. בג' לאוין, ב. לאחר מיתה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת יבמות · הדף היומי היום