עבודה זרה דף כב עמוד ב

פרק שני

ורמינהי: לוקחין מהן בהמה לקרבן,

ואין חוששין משום רובע או נרבע, - שהגוי חס על בהמתו שלא תעקר

ולא משום מוקצה או נעבד - שאם הקצהו ואי עבדו לא היה מוכרו

ואפי' זכרים- הואיל ומכחישין בבשר.

והך דלוקחין בהמה מרועה שלהן,

לא חיישי' שרבעה רועה שלהן דמתיירא משום הפסד שכר.

והך דאין מוסרין בהמה לרועה שלהן

לא משום שרועה שלהן מתיירא משום הפסד שכרו!

דדווקא הן דידעי בהדדי מרתתי, אנן דלא ידעינן בהו לא מרתתי.

רבה: כדאמרי אינשי: כשם שהשיש מפחד מהמכתב, כך מכיר ההולך רכיל בחבירו

ולא חיישי לקנות בהמות זכרים מנקבות שכיון שיודעת שאם תירבע לה תרוץ אחריה בכל שעה לא נרבעת

והך דתני רב יוסף אלמנה לא תגדל בר בי רב באושפיזא, צנוע ולא תחשוש שיתפרסם

כלב אף שירוץ אחריה ישסברו שזה מחמת בשר שנתנה לו.

מעב''ח: נקבות אצל נקבות לא מייחדינן:-שהגויים מצויין אצל נשי חבריהן

א. ופעמים שאינו מוצאה, ומוצא הבהמה ורובעה.

ב. אף אם מוצאה רובעה, ד'חביבה עליהן בהמת ישראל יותר מנשותיהן

דארי"ו: בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.

אבל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן,

גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן.

ת"ש מר"ח: אני ראיתי נכרי שלקח אווז מן השוק, רבעה, חנקה, צלאה ואכלה.

וארי"ר מדיפתי: אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך מן השוק וחקק בה כדי רביעה, רבעה, צלאה ואכלה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום