עבודה זרה דף ל עמוד א

פרק שני

• ת"ר: יין מבושל ואלונתית של עובדי כוכבים - אסורין, אלונתית כברייתא - מותרת.

אלונתית- כדתניא גבי שבת: עושין אנומלין ואין עושין אלונתית, ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונתית?

אנומלין - יין ודבש ופלפלין, אלונתית - יין ישן ומים צלולין ואפרסמון, דעבדי לבי מסותא.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יין מזוג אין בו משום גילוי, יין מבושל אין בו משום ניסוך.

• איבעיא להו: יין מבושל, יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?

ת"ש: העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי.

• ריב"יש חלש, על לגביה ריב"ז ורבנן לשיולי ביה.

יתבי ומבעיא להו: יין מבושל, יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?

א"ל רישב"ז: הכי ארשב"ל משום גברא רבה, והיינו ר"ח: יין מבושל אין בו משום גילוי.

אמרו ליה: נסמוך? מחוי להו ר' ינאי בר ישמעאל: עלי ועל צוארי.

שמואל ואבלט ישבו והביאו לפניהם יין מבושל ומשך אבלט ידו

א"ל שמואל הרי אמרו: יין מבושל אין בו משום יין נסך.

אמתו של ר"ח נתגלה לה יין מבושל, באה לפני ר"ח א"ל - הרי אמרו: יין מבושל אין בו משום גילוי.

שמשו של ראב"א נתגלה לו יין מזוג, א"ל, הרי אמרו: יין מזוג אין בו משום גילוי.

• אר"פ: לא אמרן אלא דמזיג הרבה, אבל מזיג ולא מזיג שתי.

והך דרבר"ה הלך בספינה והחזיק יין בידו וראה לנחש מבקע במים ובא א'ל לשמשו שיראהו דבר שיקוץ במים וזרק בו מים וסר לאחוריו

- על יין חי מוסר נפשו ולא על יין מזוג

והך דרבי ינאי [בר הדיא] היה בעכבורי, וישבו ושתו יין מזוג נשאר להם יין בכד וצררו פי הכד בבגד וראו לנחש שלוקח מים ושם בכד עד שמתמלא הכד ועולה היין

- אמרי: דמזיג איהו שתי, דמזיגי אחריני לא שתי.

ר"א [ר"מ]: פירוקא לסכנתא? [אם נוכל להסתכן מפני חילוק זה]

• רבא הלכתא: יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך, יין מבושל - אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך.

• שמשו של רחב"ט ישן ליד כמות מים מגולים, ובא לפני רחב"ט ואמר דתלוי מתי ישן עליהן דדווקא ביום ולא בלילה

- ודחי' דלעולם ל"ש ביום ול"ש בלילה

• רב לא שתי מים מגולים מבית גוי שלא זהיר בגילוי, אבל שתה מים מגולים מבית אלמנה דאוחזת בהרגל בעלה

שמואל לא שתה מים מאלמנה דלית לה אימת גברא, אבל מבית גוי שתה דמקפיד על הגילוי מצד נקיות

א"ד: שמואל לא שתה לא מבית גוי ולא מבית אלמנה

• אריב"ל: שלש יינות הן ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק;

חד – טילא חריף מבקע גבולות[יין חזק וטעמו חמוץ], מר – ירנקא[רע], מתוק – חוליא[מחמת השמש בענבים].

ר"ח מתני לעילויא: חד - חמר ופלפלין, מר - אפסינתין, מתוק - מי בארג[משובח].

• רשב"ל: קרינא אין בו משום גילוי ייין חליא דבא מעסיא.

רבא: ובמקומו יש בו משום גילוי; - דחמר מדינה הוא.

רבא: יין דאקרים, עד ג' ימים יש בזה משום גילוי ויין נסך מכאן ואילך - אין בו משום גילוי ולא יין נסך;

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת עבודה זרה · הדף היומי היום