בבא קמא דף נט עמוד ב

פרק שישי

שאלוהו: אנשי ריש גלותא מדוע נוהג כן? א"ל: שמתאבל על ירושלים

אמרו לו: וכי חשוב אתה להתאבל על ירושלים? יוהרא היא! וחבשוהו.

א"ל: אדם גדול אני, שאלוני דבר או שאני אשאלכם, א"ל שאל אתה,

א"ל: הקוצץ תמר בוסר כמה משלם א"ל: משלם דמי בוסר,

א"ל: והא הוי תמרי, א"ל: משלם דמי תמרי,

א"ל: הא לא לקח תמרי! א"ל: תגיד אתה א"ל: בששים. א"ל: מי אומר כמותך

א"ל: הא שמואל חי וב"ד קיים. שלחו, וכך השיב: בשישים, והניחוהו.

כיון: ד'ובער בשדה אחר ששמין ע"ג השדה, ה"מ דבר דצריך לשדה,

הני כיון דלא צריכי לשדה - בעינייהו בעי שלומי.

רב דן: כר"מ כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו שאבדה כתובתה

ולר"י: יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי.

ופסק הלכה: כר"ש: כמתני' דאכלה פירות גמורין משלמת פירות גמורין.

המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות,

ואכלתן בהמתו של בעל השדה - פטור,

ואם הוזקה בהן - בעל הגדיש חייב,

ואם הגדיש ברשות - בעל השדה חייב.

לימא דלא כרבי: דאמר: עד שיקבל עליו בעה"ב לשמור!

-ר''פ: מדובר בשומר הגרנות שא"ל: עלה וגדוש, כאומר עלה ואשמור לך.

השולח את הבערה ביד חש''ו -פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.

שלח ביד פקח - הפקח חייב.

אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב

אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב.

בא אחר וליבה - המלבה חייב, ליבתה הרוח - כולן פטורין.

ר"ל מחזקיה: רק במסר גחלת וליבה, אבל מסר שלהבת- חייב, דמעשיו גרמו לו.

ורי"ו: אפילו מסר לו שלהבת - פטור, דמעשה החרש גרם

וחייב רק שימסור לו ענפים עצים ונר דאז וודאי מעשי המשלח.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום