בבא מציעא דף קא עמוד א

פרק שמיני

עולא מר"ל: דווקא שנעקרו בגושיהן ולאחר שלש, אבל בתוך שלש - הכל של בעל הזיתים. דא"ל: אי את נטעת, בתוך שלש מי יכלת לאכול.

ודחי' דיאמר לו דאחר ג' יכלתי לאכול לבד ועכשיו אני צריך לחלוק

אלא רבין מר''ל: דווקא שנעקרו בגושיהן ובתוך שלש, אבל אחר שלש - הכל לבעל הקרקע. דא''ל: אי אני נטעתי לאחר שלוש יכלתי לאכול הכל.

ולא יכול לומר דאי אתה נטעת בתוך שלוש אינך יכול כלל ועכשיו תחלוק עמי, משום דא"ל דאי אני נטעתי הזיתים היו קטנים והיה תחתם מקום לזרוע סלק וירק.

• תנא: אמר הלה זיתיי אני נוטל - אין שומעין לו. כרי''ו דמשום ישוב ארץ ישראל

רי''ר: כגון דא צריכא רבה.[רי"ו]

תנן שם: רבי יהודה אומר: המקבל שדה אבותיו מן הנכרי - מעשר ונותן לו.

סברוה: דשדה אבותיו - ארץ ישראל וקרו לה כך דשדה אברהם יצחק ויעקב.

וקסבר: אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר. ומקבל כחוכר דמי דבין עבד ובין לא עבד צריך לעשר ולתת לו, דכפורע חובתו דמי.

ודחה ר"כ דתניא: דלר"י: המקבל שדה אבותיו ממציק נכרי - מעשר ונותן לו.

אלא לעולם יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, ומקבל לאו כחוכר דמי, ו'שדה אבותיו' ממש.

ודווקא אותו קנסו רבנן, איידי דחביבה עליו יטרח לקנותה כדי שתהא ברה בידו משא''כ אחר. ואהך ארי''ר: דכגון דא צריכא רבה.

רב: שמין לו, וידו על התחתונה.

ולשמואל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה.

ר''פ: לא חלקו: דכאן - בשדה העשויה ליטע, כאן - בשדה שאינה עשויה ליטע.

והא דרב מכללא איתמר.

שרב חייב לשום ליורד ולא רצה א'ל שישום וידו על התחתונה, ולא רצה, כשראה שגדר ושמר על הנטיעה א''ל שום לו וידו על העליונה

ר''נ: שומעין לו, ר''ש: אין שומעין לו.

מיתיבי, רשב''ג: לב"ש: שומעין לו, ולב"ה: אין שומעין לו. וכי ר''נ כב''ש?

-ודחי' ר''נ כרשב''א דלכו''ע שומעין לו ואין חולק במחלוקת ב''ש וב"ה

מרי"ו: - בבית שומעין לו, בשדה - אין שומעין לו.

א. משום ישוב ארץ ישראל. ב. משום כחש קרקע. נפק''מ בחו''ל

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום