בבא מציעא דף קב עמוד א

פרק שמיני

מיירי בחצר דמשכיר, ושוורים דעלמא.

כריב''ח: דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.

והך ד'אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום' - מיירי בחצר שאינה משתמרת.

והך דסיפא: יצא לו שם מציאה בעיר - דבריו קיימין.

משום דמיבדל אינשי מינה והו''ל כחצר המשתמרת

והך זבל היוצא מן התנור ומן הכירים והקולט מן האויר - הרי הוא שלו,

ושברפת ושבחצר - של בעה"ב. ואם כריב''ח דחצרו קונה לו שלא מדעתו - קולט מאויר למה הוא שלו?

א. אביי: מיירי במדביק כלי בשולי פרה [סמוך לנקביה] ואין אויר המשכיר קונה

ב. רבא: אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי.

והא רבא ב'זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה, אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי, או לא - שם לא מיפסק מידי, כאן מיפסק כלי.

ושברפת ושבחצר של בעה''ב.

אביי, ה''ק: ושברפת שבחצר הרי אלו של בעל הבית. [ולא השכירה לשוכר]

רב אשי: זאת אומרת, המשכיר חצירו סתם - לא השכיר רפת שבה.

והך ד'יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח, ואסורות בגזל מפני דרכי שלום. – לא קרי כי יקרא פרט למזומן

-רבא: ביצה ביציאת רובה מתחייבת בשילוח, והקנין רק משנפלה לחצרו.

חייבות בשילוח קודם שתיפול לחצירו.

ואסורות משום גזל

- א. אאמן. ב. לעולם אביצים, ומשיצא הרוב דעתו על זה.

והשתא דרב: אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם, שנא' שלח תשלח את האם' והדר, 'את הבנים תקח לך',

אפי' דנפלה לה לחצרו, כל שהוא יכול לזכות חצרו זוכה לו

וכל שהוא לא יכול לזכות חצרו גם לא זוכה לו.

והך דאסורות בגזל מפני דרכי שלום' אי דשלחה גזל גמור הוא שכבר זכה, - ואי לא שלחה הא צריך לשלחה!?

בקטן, ולא שלחה, דלאו בר שילוח הוא.

וה''ק אביו של קטן חייב להחזיר לו, מפני דרכי שלום.

המשכיר בית לחבירו לשנה, נתעברה השנה - נתעברה לשוכר.

השכיר לו לחדשים, נתעברה השנה - נתעברה למשכיר.

מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בי''ב זהב לשנה, מדינר זהב לחדש, ובא מעשה לפני רשב''ג ולפני רבי יוסי, ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום