בבא מציעא דף קד עמוד א
פרק תשיעי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
לא מדובר כשיבש נהרא רבא שא''כ מכת מדינה היא וודאי יכול לנכות לו
אלא אר"פ: דיבש נהר קטן דא"ל: היה לך להביא ולהשקות בדליים
ר"פ: הני שני משניות ראשונות משכח''ל בין בחכירה בין בקבלנות
מכאן ואילך, מה שיש בקבלנות אין בחכרנות, ודיש בחכרנות - אין בקבלנות.
א. אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה [וכו'].
ואפי' דבעלמא יכול לומר 'שם' בעלמא אמרתי
וכהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, אף שיש בו רק לתך,
כרם אף שאין בו גפנים, ופרדס אף שאין בו רמונים – דהגיעו
- 'שלא מכר לו אלא 'שם קרקע' ודווקא שאכן נקרא כך.
- א. שמואל הא דאמר מחכיר לחוכר, שא''ל שם בעלמא,
והא דאמר חוכר למחכיר - דמקפיד.
ב. רבינא: בשניהם שא"ל מחכיר לחוכר, כאן מיירי שעומדים בתוכה והכי ש''מ מדאמר 'זה', ולכן הוסיף בית שלחים ש'מ כעכשיו
משא'כ כשאינם עומדים בתוכה שיכול לומר שרק מכר 'השם',
המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה ראויה לעשות, ונותן לו. שכך כותב לו: אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.
התחייבות ע''פ לשון הדיוט
א. ר"מ דרש לשון הדיוט שבשטר אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטב.
ב. רבי יהודה דרש לשון הדיוט. שאדם מביא קרבן עשיר על אשתו, וכן כל קרבן שחייבת, שכך כותב לה אחריות שיש לך עלי עוד מלפנים.
ג. הלל הזקן דרש לשון הדיוט. שאנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם, ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפים אותם מהן, ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים.
א''ל הלל הזקן: הביאו לי כתובת אמכם. הביאו לו כתובת אמן, ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה היי לי לאשה, ולא עשו בניהם ממזרים.
ד. ריב''ק: דרש לשון הדיוט. שהמלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו, שכך כותב לו 'דתשלום שיש לך עלי אני מקבל ולא דס''ל דאי לא כתב לא יכול לגבות דהא 'משכנו והשיב לו המשכון ומת שומטו מע"ג בניו! אלא שמועלת כתיבתו לנגרע המשכון דאי לא כתב לא יוכל לגבות
ה. רבי יוסי דרש לשון הדיוט. דמקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה, לכפול גובה מחצה.
נהרבלאי גבו שליש מהסכום הכתוב,
• מרימר בעשו קנין -גבה גם השבח, וכשלא עשו קנין כשכפלו גבה מחצה
• רבינא משבח וכתב לבתו הרבה, אמרו לו שיעשה קנין,
והשיב שאם יעשה קנין לא יכפול, ואם יכפיל לא יעשה קנין.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום