בבא מציעא דף כא עמוד ב

פרק שני

לאביי: לא הוי יאוש, ולרבא: הוי יאוש.

לכו"ע: כשיש בו סימן לא הוי יאוש. ואפי' דשמענו ממנו שמתייאש

כיוון שבא באיסור למוצא דבשעת נפילה לא התייאש מחמת הסימן

אבל בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר, אף דיש סימן התורה התירתו

וחלקו: בדבר שאין בו סימן.

לאביי: לא הוי יאוש, שהרי לא ידע שנפל ממנו.

ולרבא: הוי יאוש, דכשידע מתייאש כבר מתחילה כיון שאין לו סימן.

א. והך: דפירות מפוזרין הא"ש אף שלא ידע

מיירי במכנשתא דבידרי- דאבידה מדעת היא

ב. והך: דמעות מפוזרות הא''ש

כדרי"צ דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.

ג. והך: דעיגולי דבילה וככרות של נחתום – הא"ש

אגב דכבדים יודע כשנופלים

ד. והך: דלשונות של ארגמן הא"ש,

אגב דחשיבי - משמושי ממשמש בהו, וכדרבי יצחק.

ה. והך: דמוצא מעות בביכנ"ס ובימ"ד הא"ש שהבעלים מתיאשין מהן.

כרי"צ דאדם עשוי למשמש

ו. והך: דמאימתי כל אדם מותרים בלקט - משילכו בה הנמושות

ולרי"ו: היינו זקנים ההולכים על מקל. ולר"ל: לקוטי בתר לקוטי

גם עניים שבמקום אחר מתייאשים שיודעים שיש את העניים שכאן

ז. הך: דקציעות בדרך, ואפי' בצד שדה קציעות. ותאנה הנוטה לדרך, ומצא תאנים תחתיה - מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשר.

בזיתים ובחרובים - אסור.

- לאביי רישא: שמותרות אגב דחשיבי ממשמש בהו ומפקירם וגם תאנה יודע כשנושרת.

- לרבא סיפא: דזיתים וחרובים אסור - זית הואיל וחזותו מוכיח עליו, ואף שנושרים ניכר על הזית מהיכן הוא, משא"כ ברישא תאנה עם נפילתה נמאסת ולכך מותר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום