בבא מציעא דף כב עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

יא. והך: דעודהו הטל עליהן ושמח -'כי יותן'. נגבו אף ששמח אינן בכי יותן

לא מצד דלא אמרי' איגלאי מילתא למפרע אלא דכי יתן עד שיתן

- ורישא: ד'כי יתן' וקרינן כי יותן, דומיא ד'יתן'. שצריך לדעת.

יב. והך דרי''ו מר''ש: מנין לאבידה ששטפה נהר שמותרת ד'וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם', יצתה זו שאבודה ממנו, ואינה מצויה אצל כל אדם.

ואיסור דומיא דהיתר, אף שיש בו סימן [שאינו מתייאש]

תיובתא דרבא, תיובתא. והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם.

ראב"דר לר"א: אחר דאיתותב רבא, הני תמרי הנושרים איך מותר לאוכלם

וענהו: כיון דיש שקצים ורמשים דאכלו מעיקרא מתיאשים ולא חיישי למיעוט קרקע דיתמי דלאו בני מחילה.

אבל: קרקע המוחזקת של יתמי, ודקלים המוקפים גדר אין שקצים - אסור.

ג. כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו.

רבה: ואפילו בדבר שיש בו סימן. דסימן העשוי לידרס לא הוי סימן.

רבא: דווקא בדבר שאין בו סימן, אבל בשיש בו סימן חייב להכריז.

דסימן העשוי לידרס הוי סימן

ואיכא דמתני להא שמעתא בפני עצמה

דסימן העשוי לידרס, לרבה: לא הוי סימן, ולרבא: הוי סימן.

• והך דתנן: כריכות ברה"ר הרי אלו שלו, ברשות היחיד נוטל ומכריז.

ובהכרח: דביש סימן וברה"ר שלו דסימן העשוי לידרס לא הוי סימן

דחה רבא: בשאין סימן, וברה"י שמכריז היינו היינו מקום, ומקום סימן.

ולרבה: מקום אינו סימן.

והך: ד'והאלומות, בין ברה"ר בין ברה"י - נוטל ומכריז.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום