בבא מציעא דף כד עמוד ב

פרק שני

ג. ת"ש דאר"א: מצא חבית יין בעיר שרובה נכרים - מותרת משום מציאה, ואסורה בהנאה. בא ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתיה למוצאה.

אין להוכיח: דכרשב"א ודווקא ברוב נכרים

- דלעולם: רשב"א אפי' ברוב ישראל וכאן ר"א סבר כרשב"א בחד, וחלק בחד.

ואפי' דאסורה בהנאה מותרת משום מציאה ונפק"מ לחבית עצמה

ג. הורה ר''י: למוצא ד' זוזי צרורים בסדין ומושלכים בנהר בירן - שיכריז

דשאני מזוטו של ים דכיון שמתקיל לא מתייאש

ואין להוכיח: שלא סבר כרשב"א אף ברוב נכרים-

- דשאני: נהר בירן דישראל סכרוהו שתולה שנפל מישראל, ולא מתייאש.

ר''י לשמואל: בשוק דבי דיסא: מצא כאן ארנקי מהו? א"ל: הא"ש. בא ישראל ונתן בה סימן מהו? א"ל: לפנים משורת הדין חייב להחזיר.

כאביו דשמואל שמצא חמורים במדבר והחזירם לבעליהם אחר י"ב חודש לפנים משורת הדין.

רבא לר''נ: בשוק גלדאי דרבנן: מצא כאן ארנקי מהו? א"ל הא"ש.

בא ישראל ונתן בה סימן מהו? א"ל: הא"ש. ואף שעומד וצווח

נעשה כצווח על ביתו שנפל, ועל ספינתו שטבעה בים.

ד. אביי למוצא: בשר שלקח עוף [דיו] בשוק וזרק בין הדקלים דבי בר מריון.

-שיקח לעצמו, ולכאו' ש"מ הלכה כרשב"א אפי ברוב ישראל

- ודחי' דשאני: דיו דכזוטו של ים דמי [ובעומד ורואהו שלא יהא בשר שנתעלם מן העין

רבי אמי: התירוהו לו משום מציאה כרשב"א, משום שחיטה כר"ח בריה"ג.

דתניא: הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו הלך ומצאן שחוטין ר"י: אוסר, ור"ח בריה"ג: מתיר.

רבי: נראין דברי ר"י דאוסר כשמצאן באשפה, ודברי ר"ח בריה"ג כשמצאן בבית. מדהתירוהו לו משום שחיטה רוב ישראל הן,

ש"מ: הלכה כרשב"א אף ברוב ישראל, רבא: רוב נכרים ורוב טבחי ישראל.

רב אסי לר''א: שמצא פרגיות שחוטות בין טבריא לציפורי, - שיקח לעצמו.

רי''ו לרי''צ נפחא: שמצא פקעיות טווי לרשתות ציידים, - שיקח לעצמו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום