בבא מציעא דף כה עמוד ב

פרק שני

ת"ש דחייב להכריז. והיינו אחת מכאן ואחת מכאן ואחת ע"ג.

ת"ר: המוצא סלע בשוק, ומצאו חבירו ואמר שלי היא, חדשה היא, נירונית היא, של מלך פלוני היא - לא אמר כלום.

ולא עוד: אלא אפי' שמו כתוב עליה לא אמר כלום, לפי שאין סימן למטבע, דאפשר שנתנה לאחר וממנו נפל

מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרים, או בשבילין שבשדות – הר"ז לא יגע בהן.

מצא כלי באשפה, אם מכוסה לא יגע בו, אם מגולה נוטל ומכריז.

ומדייקים: דאמרי' דאדם הצניעם ואי יקח יש לבעליהם סימן לכך יעזבם עד שיבוא בעליהם לקחתם

ואין הקשר סימן כראב"ז מרב דבמקושרין בכנפיהן, דכו"ע קושרים כך

ואין המקום סימן - כרעב"ח: דמיירי במדדין. וא"כ ספק אם הגיעו לבד או הניחום והו"ל ספק הינוח

ואראב"ז מרב: כל ספק הינוח- לכתחילה לא יטול, ואם נטל - לא יחזיר.

והך: מצא כלי טמון באשפה - נוטל ומכריז, שכן דרך אשפה לפנות!

א. ר"ז: הא בכובי וכסי שגדולים ולא יגע הא בסכיני והמניק דקטנים דנוטל ומכריז

ב. ר"פ: שניהם בכובי וכסי, כאן - באשפה שאינה עשויה לפנות,

וכאן בשנמלך לפנותה

והך: דקתני 'שכן דרך אשפה ליפנות', אפי' לר"ז היינו שכן דרך אשפה לפנות לה כלים קטנים.

מצא בגל ובכותל ישן - הרי אלו שלו.

מצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ - שלו, מחציו ולפנים -של בעה"ב.

אם היה משכירו לאחרים - אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו.

מפני שיכול לומר לו: של אמוריים הן. והיינו בחלודים וישנים מאוד

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום