בבא מציעא דף כח עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

את"ל סימנין דאורייתא. [שהרי אפשר לדחות דדרשהו בעדים]

א. סימנין וסימנין - יניח,

ב. סימנין ועדים - ינתן לבעל העדים,

ג. סימנין וסימנין ועד אחד - עד אחד כמי שאינו, ויניח.

ד. עדי אריגה ועדי נפילה - תנתן לעדי נפילה, דאפשר שמכר ונפל מהקונה

ה. מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו, דמדת רחבו אפשר לשער

ו. מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו כמין ך ינתן למדת ארכו ורחבו.

ז. מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו.

ח. הוא והיא אומרים סימן בגט כנקב בצד אות פלוני. - ינתן לה

ט. הוא והיא אומרים סימני החוט - כמדת אורכו – ינתן לה

י. הוא והיא אומרים בחפיסה - ינתן לו, דאפשר שיודעת מקום החפיסה

ועד מתי חייב להכריז?

ר''מ: עד כדי שידעו בו שכניו, ר''י: שלש רגלים,

ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.

תנא: שכני אבידה.- והיינו שכיני מקום שנמצאת בו אבידה.

ד. ר''י- שלושה רגלים.

והך: דשואלין הגשמים לת''ק: בג' במרחשון, ר"ג: בז' בו, שהם ט''ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל לנהר פרת!

- דחה א. רב יוסף: כבמקדש ראשון, שישראל היו מרובין כחול אשר על הים ט''ו יום

במקדש שני היו מועטים ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים

ב. ואביי: 'וישבו הכהנים והלוים וגו' והמשררים והשוערים וכל ישראל בעריהם' וכיון שכן הוא - אפכא מסתברא: דווקא מפני שבמקדש ראשון היו כ"כ הרבה סגי בג' ימים, שיש שיירות שהולכים ביום ולילה, משא"כ במקדש שני

ג. רבא: ל"ש במקדש ראשון או שני, לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדי.

מה מכריז

רבינא: גלימא מכריז. דאי מכריז סתם אבידה להוסיף יום לעיין בכליו

רבא: אפי' אם מכריז אבידה לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי.

א. ת"ר: רגל ראשון אומר: רגל ראשון, רגל שני אומר: רגל שני, רגל שלישי אומר סתם. [דלא אתי לאחלופי]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום