בבא מציעא דף ל עמוד ב

פרק שני

רבה לאביי: שישב לפניו, וזרק צרור על עיזים, שהתחייב בהם ושיחזירם,

אם: השבה מעליא בעי, וכיון שאין דרכו להחזיר בעיר - לא לחייב.

או: בשדה התחייב, התחייב גם בעיר - תיקו.

רבא: כל שבשלו מחזיר – גם בשל חבירו מחזיר,

וכל שבשלו פורק וטוען – גם בשל חבירו פורק וטוען.

ריב''י מצא: בדרך אדם שטעון משא עצים ועמד לפוש וביקש ממנו להטעינו

שאלו: כמה שווה א''ל חצי זוז הביא לו חצי זוז והפקירם, זכה בזה והביא לו שוב חצי זוז, והפקיר, וכשראה ששוב בא לזכות,

א'ל: שמפקיר לכו''ע ולא לך, ולא שמהני בכה'ג דהא לב'ש: הפקר לעניים הפקר, ולב"ה: עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה.

אלא: באמת הפקיר לכו''ע, ורק דחאו בדיבור בעלמא,

וריב"י: נהג עמו לפנים משורת הדין, שהרי היה זקן ואינו לפי כבודו.

תני רב יוסף: 'והודעת להם' - זה בית חייהם, 'את הדרך' - זו גמ''ח,

'אשר ילכו' - זה ביקור חולים, והיינו בן גילו שנוטל אחד מששים בחליו, ואפי''ה צריך ללכת אליו.

'בה' - זו קבורה. ולא גמ''ח – וצריך לזקן ואינו לפי כבודו

'ואת המעשה' זה הדין

אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין. -רי"ו: ירושלים חרבה מפני שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא נהגו לפנים משורת הדין.

אי זו היא אבידה? מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה,

חמור וכליו הפוכין, פרה רצה בין הכרמים - הרי זו אבידה.

החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים - חייב להחזירה, שנא' השב תשיבם.

היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל.

אם יש שם ב''ד - מתנה בפניהם, אם אין שם ב''ד בפני מי יתנה? שלו קודם.

רב: עד שלשה ימים. ובכה''ג שראה לפני עלות השחר או אחר שחשיכה,

דג' ימים יתכן שיצא כן ויצאה אבל יותר וודאי אבידה מדעת היא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום