בבא מציעא דף לב עמוד א

פרק שני

מצאה ברפת - אין חייב בה, ברה''ר - חייב בה.

ואם היתה בבית הקברות - לא יטמא לה.

אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר - לא ישמע לו.

פרק וטען, פרק וטען, אפילו ד' וה' פעמים חייב, שנא' 'עזב תעזב'.

הלך וישב לו, ואמר: הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק פטור. שנא' עמו. אם היה זקן או חולה - חייב.

מצוה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון. ר"ש אומר: אף לטעון.

ריה"ג אומר: אם היה עליו יתר על משאו - אין זקוק לו, שנא' תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו.

רבא: רפת שאמרו אינה מתעה - מדתני אינו חייב בה, ואינה משמרת מדתני אינו חייב בה, ואי משמרת הא אי מבחוץ מכניסה לפנים כ''ש מצאה בפנים.

רבי יצחק: והוא שעומדת תוך לתחום. מכלל דברה'ר ואף בתוך התחום חייב

ויש דתני אסיפא: ברה''ר חייב בה, ואהך ארי''צ: והוא שעומדת חוץ לתחום.

מכלל דברפת, אפי' עומדת חוץ לתחום - אינו חייב בה.

ת"ר: מנין שאם אמר לו אביו היטמא, אל תחזיר, - שלא ישמע לו, דאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי.

טעם: את שבתותי תשמרו הא בלא זה ישמע לו ולא אמרי' דדחי עשה לל'ת ועשה

ואיצטריך סד''א: הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבוד המקום דכבד את אביך ואת אמך, ולהלן כבד את ה' מהונך. לכך יציית לו קמ''ל: שלא.

היינו שלא לטעון בחינם אלא בשכר, לר''ש אפי' לטעון בחנם,

תנינא לדת"ר: פריקה בחנם, טעינה בשכר. ורבי שמעון: זו וזו בחנם.

טעמא רבנן: דאי כר''ש לכתוב טעינה שאין בה צעב''ח וחסרון כיס כ''ש פריקה

לכך כתב פריקה לומר לך: פריקה - בחנם, טעינה - בשכר.

ולר''ש: משום דלא מסיימי קראי. וא''י אם הכתוב מדבר בפריקה או בטעינה

ולרבנן: רובץ תחת משאו, שם נופלין בדרך שהבהמה נפלה והמשא לצידה

ור''ש: נופלין בדרך – הן ומשאיהן משמע

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום