בבא מציעא דף לג עמוד א

פרק שני

ח. ת''ש: רובץ ולא רבצן, ולא עומד, תחת משאו ולא מפורק, תחת משאו - משאוי שיכול לעמוד בו. - ואי צעב''ח דאורייתא מ''ש

: הברייתא כריה''ג שצעב''ח דרבנן.

וה'נ מסתבר: דתני: תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו, וכריה''ג דס''ל כן ש''מ

ואפי' דסיפא: ד'תחת משאו ולא מפורק בחנם, אלא בשכר. כרבנן דחלקו אריה''ג

ב. לעולם ריה''ג הוא ובטעינה ס"ל כרבנן.

ת"ר: 'כי תראה' יכול אפילו מרחוק ת"ל: כי תפגע. ולא ממש ד'כי תראה'

ראייה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל, וזה הוא ריס. תנא: ומדדה עמו עד פרסה. רבב''ח: ונוטל שכר.

אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו שלו קודם.

אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודמת, שאביו הביאו לעוה"ז הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העוה"ב.

ואם אביו חכם - של אביו קודמת.

היה אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו, ואח''כ את של אביו.

היה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואח''כ פודה את אביו.

ואם אביו חכם - פודה את אביו ואח''כ פודה את רבו.

ריא"ר: 'אפס כי לא יהיה בך אביון' - שלך קודם לשל כל אדם.

ריא"ר: כל המקיים בעצמו כך - סוף בא לידי כך. [שיצטרך לבריות]

ר''מ: בו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה.

ר''י: כל שרוב חכמתו הימנו.

רבי יוסי: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת - זה הוא רבו.

רבא: כרב סחורה, שהסביר לי זוהמא ליסטרון כף שמסירים זוהמת הקדרה

שמואל: עשה קריעה על ת''ח שביאר לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון.

• עולא: תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה.

ולענין אבדה במקום אביו - אינן חוזרין אלא לרבו מובהק.

בעי ר''ח מר''ה: תלמיד וצריך לו רבו מאי? - א''ל: חסדא חסדא, א''צ לך, אתה צריך לי עד מ', שנה הקפידו אהדיי ולא עלו אחד לשני.

ר''ח נתענה מ' תעניות משום דחלש דעת ר''ה,

ור'ה נתענה מ' תעניות משום דחשד לר''ח

מרי''ו: הלכה כר''י שרוב חכמתו מר''ש הלכה כרבי יוסי אף משנה אחת.

והא דרי"ו: הלכה כסתם משנה, ותנן: רבו שלמדו חכמה היינו - רוב חכמתו.

דהעוסקין במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר

בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ועזבו מתני' והלכו לתלמוד. לכן שוב דרש להם ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום