בבא מציעא דף ל עמוד א

פרק שני

א. ת"ש: שוטחה לצורכה - הא לצורכו ולצורכה - לא.

ודחי' מסיפא: אבל לא לכבודו, הא לצורכה ולצורכו כן? אלא אין לדייק מהך.

ב. ת"ש: לא ישטחנה ע''ג מטה או מגוד לצרכו, אבל לצרכה כן

נזדמנו לו אורחים - לא ישטחנה בין לצורכו בין לצורכה!

- שאני שם: שכאילו שורפה! או משום עין הרע או משום גנבים.

ג. ת"ש: הכניסה לרבקה ודשה כשירה, בשביל שתינק ותדוש לצרכו ולצרכה- פסולה.

- שאני כאן: 'אשר לא עבד בה' - מכל מקום.

והך דרישא: דמי לדתנן: שכן עליה עוף - כשירה, עלה עליה זכר - פסולה.

כר''פ: דכתיב עבד וקרינן עובד, דומיא דעבד דניח''ל, - ולא פשטינן

ת"ר: המוצא כלי עץ - משתמש בהן בשביל שלא ירקבו,

כלי נחושת משתמש בחמין אבל לא ע'''י האש מפני שמשחיקן.

כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין, מפני שמשחירן.

מגריפות וקרדומות משתמש ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן.

כלי זהב וכלי זכוכית - לא יגע בהן עד שיבא אליהו.

כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון ר''ש שהלכו בעליהן למה''י

ד'והתעלמת' פעמים שאתה מתעלם, בכהן בבית הקברות, או זקן ולא לפי כבודו, או שמלאכתו מרובה משל חבירו.

לא ללמד: לכהן בבית הקברות - דפשיטא.

א. שאין עשה דוחה ל''ת ועשה

ב. לא דוחים איסור מפני ממון.

לא ללמד: לשלו מרובה משל חבירו שנלמד 'אפס כי לא יהיה בך אביון' שלך קודם לשל כל אדם.

-אלא: אלא לזקן ואינו לפי כבודו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום