בבא מציעא דף כז עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ד. סימנין דאורייתא או דרבנן? ונפק"מ להחזיר גט אשה בסימנים.

אי דאורייתא – מחזירים, ואי דרבנן, עשו רבנן תקנה בממון ולא באיסור.

א. ת"ש: שמלה יצאת להקיש כל שיש לה סימנין ותובעין חייב להכריז,

תובעין איצריכא ליה וסימנין כדי נסבא.

ב. ת"ש: חמור בסימני אוכף! - אימא: בעדי אוכף.

ג. ת"ש: 'והיה עמך עד דרש אחיך אתו', דרשהו אם רמאי הוא או לא ומאי לאו בסימנין, - דחי: דדורשהו בעדים.

ד. ת"ש: אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם, אע''פ שיש סימנין בגופו ובכליו. ש"מ לאו דאורייתא.

- דחי' א. גופו - דארוך וגוץ, כליו -דחיישינן לשאלה. משא"כ באוכף לא חוששים לשאלה דפוצע החמור, ב. כליו בחיורי ובסומקי.

והך דתניא: מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת, או שמצאו בין כליו - אפילו לזמן מרובה כשר. שם לא חישי שישאיל כיס וארנקי שיסמן רע הוא, וטבעת - שיבוא לזייף.

ה. לימא כתנאי: ת''ק אין מעידין על השומא, ואלעזר בן מהבאי: מעידין על השומא.

ולכאו' נחלקו אם סימנין דאורייתא או דרבנן.

- א. רבא: נחלקו: בשומא אי מצויה בבן גילו. ואפשר דלכו''ע סימנין דאורייתא

ב. נחלקו: בסימנין העשוין להשתנות לאחר מיתה. ולכו''ע אין מצויה בבן גילו

ג. נחלקו: אי שומא סימן מובהק הוא ואפשר דלכו''ע סימנין דרבנן.

רבא: אם סימנין אינן דאורייתא איך מחזירים אבידה בסימנין אלא שנח למוצא אבידה שיחזירו בסימנין, כדי שאם הוא יאבד יחזירו לו בסימנין

- ר"ס לרבא: וכי אדם עושה טובה לעצמו בממון שאינו שלו? אלא: שיודע המאבד שאין עדים ונח לו לתת סימנין מובהקין שאחרים לא יודעים,

והך דרשב"ג: דאחד הלוה משלשה יחזיר ללוה, שלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה,- סברא הוא דבלוה משלשה יחזיר ללוה שאמורים להיות אצל הלווה וממנו נפלו

וכן ג' שלוו מאחד יחזיר למלוה שאמורים להיות אצל המלוה

והקשה רבא דתנן: מצא תכריך או אגודה של שטרות יחזיר, ה"נ שנח ללוה להחזיר למלוה?

אלא אמר רבא: סימנין דאורייתא, ד'והיה עמך עד דרש אחיך אתו'. וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו? אלא, דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי. והיינו בסימנין ש"מ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום