בבא מציעא דף כז עמוד א

פרק שני

ר"ל מרבי ינאי: ל"ש אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעל הבית - חייב להחזיר.

וכן שנו לפני ר''נ: א"ל ר"נ: לא שבעה''ב עצמו דש אלא ע''י עבדו ושפחתו הכנענים

אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת - להקיש אליה, לומר לך: מה שמלה מיוחדת - שיש בה סימנין ויש לה תובעין,

אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים - חייב להכריז.

רבא: צריכי: שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ותובעין אף כל כה"ג חייב להכריז

חמור דאפי' בסימני אוכף, ולא רק בסימני דגופה כשמלה

שור דאפי' גיזת זנבו, שה לגיזותיו. - וקשה דכ"ש שה לגיזותיו

וקשיא: חמור דבור לר"י. ושה דאבידה לד"ה [וא"א שממעט לגללים שהרי מפקיר]

ולא ללמד שסימנין דאורייתא - מדתני שמלה דמיוחדת דיש בה סימנין ותובעין.

ת"ר: ת''ק: 'אשר תאבד' - פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה.

ר"י: 'ומצאתה' - פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה.

נפק''מ: א. אביי: משמעות דורשין

למ''ד: מ'אשר תאבד'. האי 'ומצאתה' לכדרבנאי:- דאתאי לידיה משמע.

למ''ד: מ'ומצאתה', אשר תאבד ממנו' לרשב"י: ממנו דיצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם [כשטפה נהר וכו'].

ואידך: הא דרבנאי נפקא מ'ומצאתה'. ואידך מממנו, ואידך ממנו לא משמע

ואידך: הא דרי"ו 'ממנו'. - ואידך: ממנו לא משמע ליה.

נפק''מ ב. רבא: פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה

מ"ד: ומצאתה - בעינן שיעור מציאה משעת אבידה ועד שעת מציאה

[ולא רק הוזלה, שאז אין 'ומצאתה'. ולא רק הוקרה שאז אין 'אשר תאבד']

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום