בבא מציעא דף כח עמוד ב

פרק שני

ב. ת"ר: בראשונה, כל מי שמצא אבידה - היה מכריז עליה ג' רגלים, ואחר רגל אחרון ז' ימים, שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.

משחרב ביהמ''ק שב''ב, תיקנו שיכריזו בבתי כנסיות ובתי מדרשות.

משרבו האנסים דאמרו שאבידה למלך מודיע לשכיניו ויודעיו, ודיו..

מעשה ברבי אמי: מצא כלי מלא זהובים, ראהו רומאי שפחד א"ל שיקח לעצמו דאינו פרסאי שאומר דאבידה למלך

ג. ת"ר: אבן טוען היתה בירושלים כל מאבד וכל מוצא נפנה לשם. זה מכריז וזה נותן סימנין ונוטלה. וזו ששנינו: צאו וראו אם נמחת אבן הטוען.

אמר את האבידה ולא אמר סימניה - לא יתן לו.

והרמאי, אף שאמר סימניה - לא יתן לו, שנאמר עד דרש אחיך אתו - עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא אם אינו רמאי.

ר"י: אבידתא מכריז, דאי מכריז גלימא - חיישינן לרמאי.

ר"נ: גלימא מכריז, ולא חיישי' לרמאי, דא"כ אין לדבר סוף.

• תנן: אמר את האבידה ולא את סימניה - לא יתן לו.

אף למ"ד: גלימא מכריז לא אמר סימניה היינו שלא אמר סימנין מובהקין.

ת"ר: בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה - היה נותן סימנין ונוטלה.

משרבו הרמאין תיקנו שיהו אומרים לו: הבא עדים שאינך רמאי וטול.

כמעשה באביו דר'פ: אבד לו חמור ומצאוהו ואמר רבר'ה שיביא עדים שאינו רמאי והביא עדים, ושאלם: ואמרו הן [והסבירו עצמם שאינו רמאי]

וארבר"ה: אין בזה משום חוזר ומגיד - שאדם לא מביא עדים לחובתו

כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ודבר שאין עושה ואוכל ימכר.

שנאמר והשבותו לו - ראה היאך תשיבנו לו.

מה יהא בדמים? ר''ט: ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן.

ר''ע: לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן.

ר''נ משמואל: עד י''ב חודש, ותנ''ה: כל דבר שעושה ואוכל, כגון פרה וחמור מטפל בהן עד י''ב חודשים. מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן.

עגלים וסייחין דרעיא ג'ח, לפטום ל' יום ומכאן ואילך שם דמיהם ומניחן

אווזין ותרנגולין גדולים ג' ימים, קטנים ל' ימים. מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו, מטפל בו ג' ימים ומכאן ואילך שם דמיהם ומניחם.

• ת"ר: 'והשבותו לו' - ראה היאך תשיבנו לו, שלא יאכיל מדמי עגל שמצא לעגלים, וסיח לסייחין, אווזא לאווזין, ותרנגול לתרנגולין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום