בבא מציעא דף סד עמוד א

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

כהאי תנא: דההולך לחלוב עזיו ולגזוז רחליו ולרדות כוורתו,

מצאו חבירו וא"ל: מה שעזי חולבות גוזזות וכו' מכור לך - מותר.

אבל אם אמר לו: מה שעזי חולבות כך וכך מכור לך, - אסור.

ואף שגדלים מעצמם, כיון שבאותו הזמן אינם נמצאים - אסור.

ב. א"ד רבא: כיון שגדלים מעצמם שפיר - דמי.

והך ד'כך וכך אסור' - שם לא גדלות מעצמן שלוקח לזה ומגיעים אחרים במקומם, כאן מזה התרבו ואם יקחם לא יבואו במקומם

אביי: מותר לאדם לומר הילך ד' זוז על חבית יין, אי מחמצת ברשותך, אי יקרה או זולה ברשותי, ואין זה קרוב לשכר ורחוק להפסד - כיון שמקבל עליה זולא, קרוב לזה ולזה הוא.

המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית.

מר''נ: אף שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר, הלוהו ודר בחצירו - צריך להעלות לו שכר.

וקמ''ל דאפי' בחצר שאינה עומדת להשכרה ואדם שלא עומד לשכור.

א"ד מר''נ: דאף שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו – א"צ להעלות לו שכר, הלויני ודור בחצרי - צריך להעלות לו שכר.

מ"ד הלוהו -כ''ש הלויני, ומ"ד הלויני - אבל הלוהו לא שלא ע''ד זה הלווהו

ריב''ח: תקף עבדי בעל חובות שלו ועשה בהם מלאכה

שסבר כר''נ: שעבד אינו שווה אפי' את מזונותיו.

ורבא שאלו ה''מ 'דארי עבד ר''נ' דמרקד בחנויות ואינו שווה משא''כ שאר עבדים

- א"ל: דס''ל כרב דתוקף ועושה מלאכה בעבד חבירו פטור דניח''ל שלא יתעצל

ושאלו רבא: דה''מ כשלא חייב האדון מעות אבל כאן שחייב נראה כריבית

ואר''נ: דאף שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו – א'צ להעלות לו שכר,

הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר שאסור גם בנראה כריבית

- א"ל ריב''ח: אני חוזר בי [והיינו שלא יעשה כן – וחשש למחזי כריבית]

א. הנושה בחבירו זוז ובעבורם הביא לו ה' סאין חיטים שהוזלו לד'

לאביי: ב'ד גובים ד'

רבא: גובין ממנו כל הה' סאין שהחמישי הגיע בתורת ריבית. אף שהוזל אח''כ.

ב. הנושה בחבירו ד' זוז והביא לו טלית בדמיהם

אביי כשמוציאם ממנו ריבית ד' זוזים ולא הטלית

ורבא: מוציאים הטלית, שלא יאמרו דזו טלית של ריבית!

ג. הנושה בחבירו י''ב זוז דריבית והסכים שישכור ממנו חצר שווה עשרה בתמורה לי''ב

רבא: מוציאין ממנו ואפי' שיטען שהסכים רק מפני שמשתרשי לי והשתא שב''ד גובים אינו רוצה לשכור ביוקר משום דא''ל: סברת וקבלת.

מרבין על השכר ואין מרבין על המכר.

כיצד? השכיר לו את חצרו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש - סלע לחודש, מותר.

מכר לו את שדהו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן בשנים עשר מנה - אסור.

ההבדל בין הרישא לסיפא

רבה ורב יוסף: רישא מדברת בשכירות שמשתלמת רק בסוף, א''כ זה המחיר שקבעו

ומה שאומר לו שאם תתן מראש - זו הוזלת המחיר ומותר

בסיפא מדובר במכר שרוצה המעות עכשיו, לכך 'שכר המתנת המעות הוא', ואסור.

רבא: רבנן אוקמוה אקרא 'כשכיר שנה בשנה', שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת.

ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור.

ר''נ טרשא [המתנת מעות] מותר

ושאני ממתני' שאסור: דכאן לא קץ מתחילה משא''כ במתני'.

ר''פ: טרשא דידי שרי, [שהיה ממתין למעות כזמן היוקר ורק אח''כ נותן השכר] שלא הפסיד השכר, ואת הכסף א"צ עכשיו הלכך אין זה המתנת מעות.

ושאלו רשבדר''א דמי יימר דאזלי' אחריך אולי אחר הלוקח דאילו היה לו מעות עכשיו היה קונה בזול?

ר''ח: טרשא דידי ודאי שרי. דהיה מוכר הסחורה כשער היוקר בעבור המתנת המעות

דניח''ל לקונים שהסחורה תעמוד באחריותי עד זמן המכירה שלהם שאז א''צ לשלם המכס וגם מכריזים שהסחורה של ר''ח ולא ימכרו אחרים עד שיגמור, ויוצא שאין המעות בעבור ההמתנה.

הלכתא: כר"ח: בהמתנה באחריותו, וכר''א: שרבית קצוצה יוצאת בדיינים ודלא כרי''ו

וכר' ינאי: דמה לי הן ומה לי דמיהן בפוסק על פירות שמותר לקבל אף דמיהן ודלא כרב

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום