בבא מציעא דף סב עמוד א

פרק חמישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

רנב"י: טעמא דר''א: וחי אחיך עמך – השב לו כדי שיוכל לחיות עמך.

ורי"ו, בעי לכדתניא: שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב.

דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו.

עד שבא ר''ע ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך.

והך דהניח להם אביהם מעות רבית, אף שיודעים שהן של רבית - אין חייבין להחזירן.

בדין שגם אביהם לא חייב להחזיר, ואיידי דבעי למתני סיפא: הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם, תני נמי רישא בדידהו.

- והני 'מפני כבוד אביהם' אפי' ד'ונשיא בעמך לא תאר' בעושה מעשה עמך מיירי בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת

מיתיבי: גזלנין [מלוי רבית], אע"פ שגבו - מחזירין.

תנאי היא, דתניא: ר''נ וראב"י פוטרין את המלוה והערב, מפני שיש בהן קום עשה.

מאי לאו קום עשה משום דאמרינן להו קומו והשיבו?

מכלל דלת"ק: אינם בני השבה כלל.

ודחי' מאי קום עשה – היינו לקרוע את השטר.

וס''ל דשטר העומד ליגבות אינו כגבוי וקמ''ל דשומא מילתא היא

ומסתבר דתנן: ואלו עוברים בלא תעשה: המלוה והלווה, הערב והעדים.

שכולם עשו מעשה, ועדים לא וש''מ דשומא מילתא היא.

ר"ס: כל שאילו בדיניהם מוציאים מלוה למלוה - בדינינו מחזירין ממלוה ללוה,

כל שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה - בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה.

ואין להקשות מסאה בסאה -שבתורת פקדון באו לידו, ולכך בדיניהם מוציאין

וכן משכנתא בלא נכייתא -דבתורת מכר בא לידם ולכך בדיניהם מוציאין מלוה למלוה, וכל שאילו בדיניהן מוציאין מלוה למלוה בדינינו מחזירין ממלוה ללוה, היינו ריבית קצוצה וכר''א.

כל שאילו בדיניהם אין מוציאין בדינינו אין מחזירין - רבית מוקדמת, רבית מאוחרת.

סב:

א. כיצד? לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער וכו'.

וכי אין לו יין מאי הוי? והתניא: אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער - פוסקין, אע"פ שאין לזה יש לזה!

- רבה: מתניתין בבא לחוב בדמיהן עסקינן. וכדתניא: היה נושה בחבירו מנה, ועמד על גורנו, ואומר: תן לי מעותי, שאני רוצה ליקח בהם חטים. א"ל: חטים יש לי, שאני נותן לך, צא ועשה עלי כשער של עכשיו, ואני אעלה לך כל י''ב חדש - אסור, דלאו כאיסרו הבא לידו דמי.

א"ל אביי: אי דלא כאיסרו הבא לידו - מאי איריא אין לו? אפילו יש לו

- אלא אביי, מתניתין כדתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא. דיש דברים שהם מותרין, ואסורין מפני הערמת רבית. כיצד? אמר לו: הלויני מנה! – א"ל: מנה אין לי, חטין במנה יש לי, שאני נותן לך.

נתן לו חטין במנה, וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע - מותר, ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.

ה"נ כגון דאמר הלויני שלשים דינרים. א"ל: שלשים דינרים אין לי, חטין בשלשים דינרים יש לי, שאני נותן לך. נתן לו חטין בשלשים דינרים, וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב.

אי יש יין ללוה שנותן לו בשלשים דינר – פירות לוקח ממנו, ולית לן בה.

ואי לא, כיון שאין לו יין ודאי משקל זוזי מיניה, מחזי כרבית.

ולא יקשה מתן חיטי דתני 'דמי' וכן שאני מוכרן דתני 'שמכרתים לך'

והכי קא"ל: בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר, הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו, והא בדינר זהב הכור, וכן השער קתני.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום