בבא מציעא דף עא עמוד ב

פרק חמישי

• ת"ר: 'אל תקח מאתו נשך ותרבית' - אבל אתה נעשה לו ערב והיינו לנכרי דלערב אסור

והיינו בנכרי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל. אבל לא קיבל עליו שלא לשקול ריבית

ת"ר: מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי, אבל לא מדעת ישראל.

כיצד? ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית, וביקש להחזירם לו.

מצאו ישראל אחר ואמר לו: תנם לי, ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו [לנכרי] - אסור. ואם העמידו אצל נכרי מותר דלוה ישר מהנכרי.

וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית, וביקש להחזירם לו,

מצאו ישראל אחר ואמר לו: תנם לי, ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו - מותר. ואם העמידו אצל ישראל - אסור.

סיפא - לחומרא, אלא רישא, כיון דאין שליחות לנכרי - איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא!

מראבדר''א: דא"ל: הניחם ע"ג קרקע והיפטר. ודחי' דמאי קמ"ל ומיירי בנטל ונתן ביד דהו''א נכרי עצמו עושה על דעת ישראל נותן קמ"ל.

ב. רב אשי: הך ''אין שליחות לנכרי' - ה"מ בתרומה, אבל בכל התורה כולה - יש שליחות לנכרי.

ודחי' דברותא היא, דשליחות דכל התורה ילפי מתרומה ד'אתם גם אתם' בני ברית

ג. א"ד מר"א הך דאין שליחות לנכרי' הם לנו, אבל אנו להם כן

ודחי' דברותא היא. דמ''ש הם לנו שלא ד'אתם גם אתם' ה''נ אנו להם

ד. רבינא: נהי שאין שליחות לנכרי זכירה מדרבנן יש כמו בקטן ישראל

ודחי' דדווקא קטן ישראל שביבוא לידי שליחות כשיגדל משא''כ נכרי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום