בבא מציעא דף פא עמוד ב

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מעשה: שנים שהלכו בדרך אחד ארוך ורכב על החמור ולבש סדין והשני קצר והלך ברגליו עם מעיל צמר, כשהגיעו לנהר לקח מעילו והניחו על החמור ולקח סדינו של הארוך ונתעטף, ושטפו המים לסדין.

רבא: חייבו, ושאלהו רבנן הא שאלה בבעלים היא! והתבייש.

: לסוף נתברר שלקח בלא דעתו

מעשה: שהשכיר חמור לחבירו וביקש הימנו שלא ילך בנהר פקוד שיש שם מים אלא בנהר דנרש, והלך בנהר פקוד ומת החמור ואמר שהלך שם אלא שלא היה שם מים

לרבא: נאמן דמה ליה לשקר, שיכל לומר שהלך בנהר דנרש

ודחאו אביי: דמ"ל לשקר במקום עדים דיש מים לא אמרי'

א. שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם.

ר"ה: אמר לו הנח לפניך - אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר.

איבעיא: 'הנח' סתמא מאי? אין להוכיח מדיוק דמתני' דוהנח לפני, ש"ח הא סתמא ולא כלום, דא''כ נדייק מדר"ה דהנח לפניך – לא כלום הא הנח ש"ח הוא.

אין להוכיח: דתנאי היא דלת"ק: 'אם הכניס ברשות בעל חצר - חייב,

ולרבי: בכולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעה'ב לשמור.

א.לרבנן: דווקא בחצר שמורה חייב, משא"כ בשוק

ב. לרבי: דווקא בחצר פטור שרק נתן לו רשות להכנס, משא"כ בשוק כשאומר הנח היינו שישמור.

ב. הלוהו על המשכון שומר שכר.

מתני' לא כר"א

שהרי: 'המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון'

לר''א: ישבע ויטול מעותיו,

לר''ע: הלויתני על המשכון? אבד המשכון אבדו מעותיך.

אבל: הלוהו בשטר, והניח משכון עליהם לכו''ע: אבד המשכון אבדו מעותיו.

ואין לחלק: בין משכנו בשעת הלואה [ש"ח], למשכנו שלא בשעת הלואתו. דבתרויהו הלוהו על המשכון

ואין לומר: דמתני' אפי' כר"א והלווה מעות חייב, והלווהו פירות פטור,

וכולה ר"י וה"ק: הלוהו על המשכון פירות– ש''ש, הלוהו מעות ש"ח.

- דא''כ: מתני' דלא כר"ע,- אלא בהכרח דמתני' לא כר"א.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום