לאוקמי גירסאהדף היומיכל המסכתות

בבא מציעא דף פב עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. אבא שאול: מותר להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך.

משמואל: הלכה כאבא שאול. במרא פסל וקרדום ששכרם מרובה ופחתם מועט

המעביר חבית ממקום למקום ושברה, בין ש''ח ובין ש''ש ישבע.

רבי אלעזר: זה וזה ישבע, ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע

המעביר חבית לחבירו ממקום למקום ושברה

לר"מ: בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע.

והך: ד'נשברה כדו ולא סילקו, נפלה גמלו ולא העמידה'

ר"מ: מחייב בהיזיקן [דבעה"ב הנתקל פושע]

וחכ"א: פטור מד"א וחייב בד"ש וקימ"ל שחלקו דבנתקל פושע והיאך ישבע

- ר"א: תברה, מי ששנה זו לא שנה זו.

ר"י: ש"ח - ישבע, ש"ש - ישלם. כל אחד כדינו

ר"א: זה וזה ישבע, ותמיה אני אם יכולין לישבע,

דאכן גמרא כר"מ. ומיהו, תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.

א. דש"ח נשבע שלא פשע, אבל ש"ש אף אי לא פשע חייב לשלם

ב. ואפי' ש"ח שלא במקום מדרון איך ישבע שלא פשע, ואפי' במקום מדרון אי יש ראיה שיביא ויפטר,

דאב''י: 'אין רואה-'שבעת ה' תהיה בין שניהם, הא יש רואה יביא ראיה ויפטר.

מרי"ו: תקנת חכמים, דאי לא אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום.

רבא: שבועה זו שנשבע - שלא בכוונה שברתיה.

ואהך ר''י: דש"ח ישבע, ש''ש ישלם, כל אחד כדינו

ואהך ר''א: דגמרא כר"מ, ומיהו תמיהני אם יכולים זה וזה לישבע. וכדאמרי'

א. מעשה: אותו שהעביר חבית ברחבת מחוזא ושברה בקורה היוצאת שם.

וא"ל רבא: שברחבת מחוזא מצויים אנשים ויביא ראיה ויפטר- והיינו כאיסי

ב. מעשה: שאמר לחבירו למכור ד' מאות חביות יין ומכר לו וסיפר לו שקנה והחמיצו,

א"ל רבא: אי ד' מאות חביות החמיצו יש לזה קול ושיביא ראייה שבשעה שקנאם טובים היו והיינו כאיסי וס"ל כוותיה.

• התקין רחב"י: הסבלים באגרא [מוט לאחד] ונשבר ישלם חצי

שהרבה לאחד ומעט לשנים, קרוב לאונס וקרוב לפשיעה.

והסבלים בדיגלא[הראוי לשנים] - משלם כולה.

• רב"ח: שברו לו סבלים חבית יין לקח לגלימתם וא"ל רב שיחזירם ד'למען תלך בדרך טובים', אמרו לו טרחנו כל היום ורעבים אנו ואין לנו כלום א"ל שישלם להם משום 'וארחות צדיקים תשמר'.

הדרן עלך השוכר את האומנין.

פרק שביעי - הפועלים

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב.

מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו רשאי לכופן.

מקום שנהגו לזון יזון, לספק במתיקה יספק, הכל כמנהג המדינה.

מעשה ברי"ו בן מתיא שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלין. הלך ופסק להם מזונות.

וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני, אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא, עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם: ע"מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד.

רשב''ג אומר: לא היה צריך לומר, הכל כמנהג המדינה.

א. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן.

וקמ"ל דאפי' בהוסיף שכרן יכולין לומר: מה שהוספת - שנעשה עבודה טובה, ולא כדי שנקדים ונחשיך אצלך.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום