בבא מציעא דף פט עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ב. לא יאכל ענבים ודבר אחר

איבעיא: פועל, מהו שיהבהב באור ויאכל? אם הוי כענבים ודבר אחר, או לא?

א. ת"ש רשאי בעה"ב להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה,

רשאין פועלין לטבל פיתם בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה.

[ומשמע דלא הוי כענבים ודבר אחר]

- ודחי': לאכשורי גברא פשוט שמותר, ובעי לגבי הפרי עצמו אם מותר לתקנו,

ב. אין להוכיח: מהא דפועלין אוכלין ענבים בראשי אומניות שלהם, ובלבד שלא יהבהבו באור. - דשם אסור משום ביטול מלאכה,

והך דבעי' במקום שיש אשתו ובניו [דלא יהא ביטול מלאכה],

ג. אין להוכיח שאסור מ'דלא יהבהב באור ויאכל, ולא יכמור באדמה ויאכל,

ולא יפריך ע"ג הסלע ויאכל, אבל מפריך על יד על יד ואוכל.

-דחי': דשם משום ביטול מלאכה.

ואין להוכיח דאי מצד מתוקי פירא מה מתמתק בפירוכם על הסלע

דאכתי במיעוך על הסלע מתמתק מעט

ד. ואין להוכיח מ'פועלין שהיו עודרים בתאנים, וגודרים בתמרים, ובוצרים בענבים, ומוסקין בזיתים שאוכלים ופטורים, שהתורה זיכתה להם. בפיתם לא יאכלו, אלא אם כן נטלו רשות מבעה"ב.

ולא יספות במלח ויאכל.

דמלח ודאי כענבים ודבר אחר משא"כ כאן מבעי שהענבים עצמם ימתק.

א. ולא יספות במלח ויאכל,

והך ד'השוכר את הפועל לעדר ולקשקש תחת הזיתים - לא יאכל.

שכרו לבצור, שכרו למסוק, שכרו ללקט - אוכל ופטור, שהתורה זיכתה להן.

קצץ אחת ואחת - יאכל, שתים שתים - לא יאכל, וסופת במלח ויאכל.

ובהכרח דאזיל ארישא [דאי אסיפא היכן שירצה יאכל?]

אביי: כאן בארץ דקבעה ספיתא מליחת הפירות ולכן אסור,

כאן בחו"ל שאין המלח קובע ומותר,

הקשה רבא: וכי יש דבר שבארץ קבעא ספיתא מדאורייתא,

ובחו"ל לא קבעא ומותר לכתחילה?

אלא רבא: בין בארץ בין בחו"ל פרי אחד לא קבעא ספיתא, שנים - קבעא ספיתא.

קצץ, בין ספת ובין לא ספת, אחת אחת - אוכל, שתים שתים - לא יאכל.

לא קצץ ולא ספת - אוכל שתים שתים,

ספת, אחת אחת - אוכל,

שתים שתים - לא יאכל ואף שנטל רשות מבעה"ב דטבל למעשר וקבעה ספיתא

ותרתי דקבעא ספיתא – 'כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה [דבעי קיבוץ].

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום