בבא מציעא דף צא עמוד א

פרק שביעי

הקשה רי"ו לא שאדם רשאי להמיר, אלא שאם המיר מומר, וסופג את הארבעים.

- א"ל: הא מני – ר"י היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

ואין לפרוך דרישא הכל ממירין אנשים ונשים. להביא יורש

ודלא כר"י שאינו ממיר ואינו סומך

- האי תנא ס"ל כר''י בחדא, וחלק עליו בחדא.

ת"ר: החוסם את הפרה ודש בה - לוקה, ומשלם ארבעה קבין לפרה, ושלשה קבין לחמור.

וכר"מ דלוקה ומשלם והך דרבא: דאתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו.

ר"פ: משעת משיכה נתחייב במזונותיה, ולא לוקה עד שעת חסימה.

בעו: מהו ללוש את העיסה בחלב? ופשטו לאיסור כהלכתא

דתניא: אין לשין את העיסה בחלב,

ואם לש - כל הפת כולה אסורה, מפני הרגל עבירה.

כיוצ"ב אין טשין את התנור באליה,

ואם טש - כל הפת כולה אסורה, עד שיסיק את התנור.

ואידך בעו: מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר? ופשטו לאיסור דלא כהלכתא.

דלשמואל: ובמנאפים -עד שיראו כדרך המנאפים,

ובכלאים -עד שיכניס כמכחול בשפופרת.

והך דאילו נאמר 'בהמתך לא תרביע' הו"א לא יאחוז הבהמה בשעה עולה עליה זכר, ת"ל 'כלאים'. - אחיזה זו הכנסה ולישנא מעליא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום