ביצה דף טז עמוד ב

פרק שני

ערובי תבשילין ר"א: צריכין כזית אחד ואפי' למאה.

אכלו או שאבד,- לא יבשל עליו בתחלה,

שייר ממנו כל שהוא [כזית]- סומך עליו לשבת.

תבשיל זה צלי, ואפילו כבוש, שלוק, ומבושל, וקולייס האספנין שנתן עליו חמין מערב יו"ט, תחלתו וסופו אין לו שיעור.

היינו למעלה אבל למטה יש שיעור כזית.

ערובי תבשילין רב: צריכין דעת מניח, לא מי שהניחו לו.

אבי שמואל עירב על כל נהרדעא, ר"א ור"אס: עירבו על כל טבריה

מכריז ריב"א: מי שלא הניח יסמוך על שלי. עד תחום שבת,

שמואל אמר לעיור שסידר משניות לפניו שנתעצב על שלא הניח, שיסמוך על שלו

אבל לשנה אחרת, כששוב לא הניח,- שפושע הוא, ולא יכול לסמוך.

ת"ק: אין מערבין ערובי תחומין, ולא ערובי חצרות.

רבי: חצרות מותר, אבל לא ערובי תחומין שאסור לו.

לרב: הלכה כת"ק, שמואל: הלכה כרבי.

ר"א שלח לגולה: רבי: אוסר, וחכמים: מתירין.

ומוכיח מדברי רב: שתחלת הוראה דר''ת לקלקול, שפסק כשמואל, שפסק כרבי, לקולא

ודחי': דאפשר דלחומרא - דמקלקלי בה רבים.

רבא מר"ח מר"ה: הלכה כרבי, ולאסור.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ביצה · הדף היומי היום