בכורות דף כב עמוד א

פרק שלישי

תני רבי חייא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ואעפ"כ תקבר כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה.

למימרא דולד מעליא הוא, ולמה אין מטמא לא במגע ולא במשא?

ארי"ו: משום ביטול ברוב נגעו בה.

ואזדא רי"ו לשיטתו דארי"ו ר"א בן יעקב ור"ש אמרו דבר אחד.

ר"א בן יעקב - הא דאמרן,

ר"ש: דתנן: השליא בבית - הבית טמא, לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד.

ר"ש: ולד נימוק עד שלא יצא:

תנן שם: אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה.

אר"ה היינו כפיקה של צמר,

ותניא: לר"מ פיקה של שתי - ולר"י: של ערב,

ראב"צ: משיראו טפיפיות.-

ואריא"ש מרשב"צ: כך היו מפרשין בירושלים כפרידה שכורעת להטיל מימיה, ונראית פיקה מתוך פיקה:

אר"ה: שמעתי שתי פיקות, אחת של שתי ואחת של ערב, ואין לי לפרש.

ר"ד מרי"ו: שלש פיקות שמעתי, אחת של שתי, ואחת של ערב, ואחת של פיקה גדולה של סקאין, ואין לי לפרש.

כשבא רבין פירשה משמו דרי"ו: של אשה - כשל שתי,

של בהמה, כשל ערב,

פיקה גדולה של סקאין כדתנן: גוש הבא מבית הפרס מארץ העמים שיעורו כפיקה גדולה של סקאין, שהוא כחותם המרצופין, וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית.

אר"ל מר"י: הלוקח ציר מעם הארץ - משיקו במים וטהור.

דמ"נ אם רוב מים כיוון דעשה לזה השקה טהרי. ואם רוב ציר - לא בר קיבולי טומאה

ומשום מיעוט דמיא - הנך בטלו להם ברובא

ארי"ר: דווקא בלטבול בהן פיתו, אבל לקדירה - לא, מצא מין את מינו וניעור.

ישב ר"ד וקא"ל שמועה, א"ל אביי: וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה?

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום