בכורות דף יט עמוד ב

פרק שלישי

א"ל ר"א מדפתי: אם ס"ד בכור לדבר אחד הוא בכור, מובן מקום שיצא זכר יוצא דופן וזכר דרך רחם - שאינו קדוש, שנתמעט מבכור לרחם ולא לזכרים

אלא מקום שיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם - יקדש, שהרי יש בכור לזכרים ובכור לרחם! אלא ברור כאביי שבכור לדבר אחד אינו בכור.

פרק שלישי - הלוקח בהמה

הלוקח בהמה מן הגוי, ואינו יודע אם ביכרה או לא,

לרבי ישמעאל: עז בת שנתה - ודאי לכהן, מכאן ואילך - ספק,

רחל בת שתים - ודאי לכהן, מכאן ואילך - ספק,

פרה וחמור בנות שלש - ודאי לכהן, מכאן ואילך - ספק,

א"ל ר''ע: אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת - כדבריך,

אלא אמרו סימן הוולד בבהמה דקה טינוף, ובגסה שיליא, ובאשה שפיר ושיליא.

זה הכלל: כל שידוע שביכרה - אין כאן לכהן כלום,

וכל שלא ביכרה - הרי זה לכהן, ואם ספק - יאכל במומו לבעלים.

מיכן ואילך למה ספק? הטעם הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן הם, והא ודאי מילד אוליד, לימא רבי ישמעאל כר' מאיר סבר, דחייש למיעוט!

ואין לומר דאפי' כרבנן, ואזלי' רק אחר רוב שלפנינו כגון ט חנויות, וסנהדרין,

שהרי קטן וקטנה, דרוב שאינו לפנינו- ולרבנן הולכים אחר הרוב

- דתנן: קטן וקטנה - לר"מ לא חולצין איש ולא מייבמין,

קטן - שמא ימצא סריס, קטנה - שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעין בערוה,

ורבנן לך אחר רוב קטנים, שאינם סריסים, ורוב קטנות לא איילונית!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום