בכורות דף כג עמוד א

פרק שלישי

ותני עלה: אותן חולין לר"א מה תהא עליהן יאכלו נקודין או קליות, או ילושו במי פירות, או תתחלק לעיסות, ובלבד שלא יהא כביצה במקום אחד.

ואמר עולא: גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר,

וקב ועוד ממין זה, סבר איבטלינהו ברובא, וכיון דיש זה משהו מצא מין את מינו וניעור,

א"ל: אם טומאה עוררת טומאה, טהרה עוררת טומאה?

איתיביה: אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא,

ואם רוב אפר מקלה הוא לא מטמא ואם אמרת טומאה כמאן דישנו דמי, נהי דבמגע לא מטמא, לטמא במשא!

הא איתמר עלה, אריב"ח: טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא.

והאר"ח: נבילה בטילה בשחוטה, שא"א לנבילה שתיעשה שחוטה, נהי דבמגע לא מטמא, לטמא במשא!

א"ל: אתון בדרב חסדא מתניתו לה, אנן בדר' חייא שונים לה,

תני ר' חייא: נבילה ושחוטה - בטילות זו בזו,

ואיתמר עלה, אריב"ח: טהור מלטמא במגע, אבל מטמא במשא,

והא דתנן, דלראב"י: בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ונפטרה מן הבכורה,

ותר"ח: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, למה? דנהי במגע לא מטמא, תטמא במשא! אישתיק.

שמא שאני כאן דהו"ל טומאה סרוחה.

הניחא לבר פדא, דטומאה חמורה - עד לגר, וטומאה קלה - עד לכלב, הא לא חזיא לגר,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום