בכורות דף כה עמוד א

פרק שלישי

איתמר מרחב"ש מדרב: כנגדו ביום טוב מותר.

והך דמסוכריא דנזייתא [ברז חבית כורכין סביבה מטלוניות שתסתום יפה] אסור להדוקיה ביו"ט

בההיא אפי' ר"ש מודה, דאביי ורבא דאמרו שניהם: מודה ר"ש בפסיק ראשו ולא ימות.

ויקשה שהרי ארחב"א מרב: הלכה כר"י, ורחב"א משמואל: הלכה כר"ש, [ורחב"א מתני בלא אנשים]

אלא לעולם סבר רב דבר שאין מתכוין - אסור, ותולש לא היינו גוזז, וביו"ט שרי דהו"ל עוקר דבר מגידולו כלאחר יד.

והך דהתולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות,

ואר"ל: תולש חייב משום גוזז, קוטם חייב משום מחתך, ממרט חייב משום ממחק!

שאני כנף דהיינו דרכו.

ומדרב סבר כריבה"מ, ריבה"מ סבר כרב, והא סבר ריבה"מ דבר שאין מתכוין אסור?.

והתניא: שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר, ריבה"מ אומר גוזז במספרים ואינו חושש!

שאני פרה דלא שכיחא

ולא מצד דאינה בת גיזה 'לֹא תַעֲבוֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ', ליתן האמור בזה בשל זה

ולא מצד דקדשי בדק הבית דאסורין בגיזה ועבודה - דיש איסורא מדרבנן

וליחלה ולפקה לחולין וליגזה ואח"כ ליקדשה!- דמיה יקרין,

וליעבד לה כדשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל!

א. אמור דשמואל שחיללו מיירי אבל לא לכתחילה

ב. אב"א: רב סבר כריבה"מ, וריבה"מ לא סבר כרב

אר"א אר"ל: דווקא ביד, אבל בכלי אסור והקתני: עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן! -תני: לקופיץ.

· איבעיא להו: לכתחלה או דיעבד?

ארי"ר ת"ש: צמר המסובך באוזן, ריבה"מ אומר: תולשו ומראה את מומו ש"מ - לכתחלה, ש"מ.

רב מרי: אף אנן גם תנינא וכן התולש את השער לראות מקום מום, מה

והא לא מיירי בשלא יזיזו את מקומו דמה שוחט, דשחיטתו מוכחת עליו לא יזיזנו,

לראות מקום מום צריכה? אלא לא אתולש, ש"מ - לכתחלה, ש"מ.

מתני'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום